מטעמים לשולחן שבת: פרשת שלח \ הרב אמיר קריספל

דברי תורה לפרשת "שלח לך"

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז) – מבאר רש"י (על פי חז"ל במס' סוטה דף לד), שהתפלל עליו "י-ה יושיעך מעצת מרגלים". ומקשים המפרשים, מדוע לא התפלל גם על כלב? בשאלה זו תירצו כמה תירוצים לזה.

מרן מאור ישראל הגר"ע יוסף זצ"ל תירץ שעל יהושע חשש משה יותר, כיוון שהיה תלמידו, ולכן הגנאי העלול להיגרם מקלקול יהושע יהיה גדול הרבה יותר, כי יתלו שמשה חינכו לכך.

עוד באתר:

צפו

אחרי הביקור במפקדה: רה"מ בהסכם גג בקריית גת

חיים שער

איום המנהרות והקו הצהוב

צפו בראיון המיוחד: פרשנינו הצבאי בלב עזה הצה"לית

קובי פינקלר

אמירה מחליאה

ליברמן רוקד על הדם: "הנער היה מגן אנושי"

אבי יעקב

השר מגיב לטלטלה

הדרמה לשיא: דוד זיני העביר את המידע על הפצ"רית

אבי יעקב

ב: תירוץ נוסף (מובא גם בכלי יקר וכן בתורה תמימה) – על יהושע חשש משה יותר, לפי שהיה יהושע משבט אפרים שבא מיוסף, וחשש משה שיילך בדרך יוסף, שהביא דיבת אחיו רעה, פחד שמא יחטא.

ג: עוד תירץ מרן זצ"ל לפי שידע שנגזר על משה שלא יכנס לארץ וימות במדבר חשש משה שמא יהושע מתוך אהבתו לרבו יורה היתר וידבר סרה על הארץ, כדי לעכב את כניסת עם ישראל לארץ, כדי להאריך ימיו של משה, לכן התפלל עליו "י-ה יושיעך מעצת המרגלים.

ד:הרב יעקב קמנצקי זצ"ל מתרץ (מובא בספר "אמת ליעקב") "ואפשר שסבר משה, שכלב שהיה נשוי לאשה צדקת כמו מרים הנביאה, בטח לא ייתפס בעצת מרגלים ואינו זקוק לברכה".

ה: מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, בספר "טעמא דקרא", מתרץ באופן אחר: על הפסוק "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" מתרגם יונתן בן עוזיאל "וכדי חמא משה ענותנותיה, קרא משה להושע בר נון יהושע" (פירוש מילולי: כשראה משה את ענוותנותו, קרא לו יהושע). דהיינו, כאשר ראה משה את ענוות יהושע, הוא חשש שתכונה זו תביא אותו להיגרר אחר דעת המרגלים ולבטל דעתו מפני דעתם, שהרי היו מחשובי הדור, ולכן התפלל כדי לחזקו. וממילא מתורצת השאלה, מדוע התפלל דווקא על יהושע ולא על כלב.

ולפי הסבר הגר"ח הנ"ל יש שמיישבים, מדוע הוסיף לו את האות יו"ד: האות יו"ד מסמלת את ה"אני" (כי כל מילה שמוסיפים לה יו"ד בסופה, הופכת להתייחס למדבר עצמו, כמו "של – שלי"), ויהושע, שהיה עניו מאוד, היה זקוק לחיזוק ה"אני", שלא יבטל דעתו מפני שאר המרגלים.

—

"‏ויעלו בנגב ויבוא עד חברון" ( יג' כא')

מובא בגמרא במסכת סוטה (לד׳ ב׳) למה כתוב ויבוא בלשון יחיד צריך ‏לכתוב ויבואו בלשון רבים אלא מלמד שפירש כלב ‏מעצת המרגלים ‏והלך להשתטח על קברי האבות. אמר להם ‏אבותיי בקשו עליי רחמים שאנצל מעצת המרגלים. ‏אבל יהושע כבר ביקש משה עליו רחמים. ‏כמו שנאמר ״י-ה יושיעך מעצת מרגלים״ ע״כ דברי הגמרא. מקשה רבינו יוסף חיים זצ"ל כמה קושיות א. ‏מנין ידע כלב שבכוונת המרגלים ‏להוציא דיבה על ארץ ישראל כי הרי הם דיברו רע רק לאחר שחזרו מארץ ישראל. ב. ‏ועוד למה התפלל להינצל מ"עצת" מרגלים הרי היה עליו להתפלל להינצל "מחטא" המרגלים. ג. ‏ועוד הרי הברירה עם לך טוב או לא נתונה בידי האדם ולא בידי שמיים כי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. ד. ‏וגם על תפילת משה ‏ליהושוע י-ה ‏יושיעך מעצת מרגלים מרגלים. ‏איך תועיל התפילה להציל את יהושע מהחטא. הרי הדבר תלוי בבחירתו החופשית של יהושע.

‏אלא כותב מרן בעל הבן איש חי רבנו יוסף חיים זיע"א. בספרו בניהו בן יהוידע. (על מסכת סוטה) כדי ליישב קושיות אלה שאלה נוספת. הרי ידוע שהמרגלים היו נשיאי עדה והתורה העידה עליהם שכולם אנשים צדיקים אם כן איך יתכן שיכשלו בעוון כזה. אלא מבאר הרב שהמרגלים סברו שאם בני ישראל יכנסו לארץ בידיעה שהיא ארץ זבת חלב ודבש לא יקבלו על זה שכר גדול כ״כ. כיון שלהנאתם יעשו זאת. לכן תכננו מראש להוציא דיבת הארץ. ואז אם על אף כל זאת ירצו לעלות לארץ ישראל. בודאי יקבלו שכר גדול. אולם כל זה עצת היצר שהרי בסוף ראינו את התוצאה. לאור כל זאת מיושבים כל הקושיות. איך ידע שזהו רצונם? כי הם אמרו זאת מתחילה. וזה הפירוש מ״עצת״ כי בזמן התפילה עדיין לא חטאו. וגם מובן למה תועיל התפילה. כי מדובר ביצר שמטעה את האדם ואומר לו שמקיים מצוה על זה ודאי אפשר להתפלל. וזה גם מתרץ את השאלה איך המרגלים שהיו צדיקים חטאו. כי כוונתם היית לשם שמיים.

שבת שלום ומבורך!