מטעמים לשולחן שבת: פנחס \ הרב אמיר קריספל

הרב אמיר קריספל עם מטעמים לשולחן שבת: דברי תורה לפרשת השבוע "פנחס"

אפרים דוד

כ"ג בתמוז תשע"ח, 06/07/18 09:41 עודכן: 23/09/24 23:23

א+

א-

"הנני נותן לו את בריתי שלום" (כג יב')

אמרו חז"ל במדרש: אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו.

לכאורה הדבר אינו מובן, וכי יעלה על הדעת שיקופח שכרו, שצריך הקב"ה לומר בדין הוא שיטול שכרו נאמרו בזה כמה תירוצים:
א. ביאר ה"חתם סופר": אמרו חז"ל (אדר"נ פל"ח) כשתפסו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל להריגה, היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהינו כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות ושופכי דמים… אמר לו רבי ישמעאל שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבים לפניך זחה דעתך עליך, ונחה דעתו. וכן מובא ב"משנה ברורה"(סי' נ"ג, ל"ה) ם ספר "חסידים": אמר לו רבי ישמעאל שמא היית דורש ברבים ושמח לבך ונהנת מדברי תורה, אמר לו אחי נחמתני עכ"ל. נמצא אפילו שאדם מיחד כל מעשיו לשם שמים, אם אח"כ שמח בו, מקפח שכרו. לכן אחר שעשה פנחס את המעשה הנורא, ומסר נפשו והצליח, סיבב הקב"ה שיהיו השבטים מבזים אותו – הראיתם בן פוטי, כדי שלא תכנס שמחה בלבו ויתגאה במעשה שעשה ויקפח שכרו, וכיון שלא התגאה בדין שיטול שכר

ב. ועוד אפשר לבאר: שאל הרמב"ן ("אמונה ובטחון" פ"ז) כיצד אמרו חז"ל שאין שכר בעוה"ז, הלא מצינו בגמרא(שבת מ:) הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. משמע מכאן שיש שכר מצוות בעוח"ז? ותירץ – שהבטחות אלו נאמרו על מי שיש באפשרותו להפטר מהמצוה ומכניס את עצמו לחיוב, כגון: מצות ציצית אין אדם חייב אלא א"כ יש לו כסות מצויצת, והוא מביא עצמו לחיוב, וקונה בגד של ד' כנפות להתחייב במצוה. וכן במזוזה מי שאין לו בית ראוי למזוזה – אינו חייב בה והוא מחזר אחריה, וכן בקידוש היום יכול לקדש על הפת וטרח להביא יין, על אדם זה אמרו חז"ל שמקבל שכרו גם בעוה"ז ־ מידה כנגד מידה.
ולפי זה מיושב היטב, שהרי הלכה היא – הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, אולם אין מורין כן, אלא אדם מעצמו שרוצה לקנאות קנאת ה' פוגע בו, וכיון שפנחס הכניס עצמן בחיוב וקינא, בדין שיטול שכרו מיד.

ג. בספר "חנוכת התורה" ביאר: משום ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, והסוף הוא לאחר שגומרים את חיי עוה'־ז. אמנם פנחס הוא אליהו, ואליהו חי לעולם. א"כ אין מה לחכות לפנחס עבור מצוותיו שהרי יחיה לעולם, ובדין שיטול שכרו מיד.

ד. בספר "יגל יעקב"(לבעל הכף חיים) ביאר: דהנה כתב החיד"א בספרו("דבש לפי" מע' מ) בשם המהרש"א שרבים העושים מצוה שכרן משתלם כבר בעוה"ז, והנה אמרו "כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו", ופנחס ע"י שהרג את זמרי גרם שהמגפה נעצרה, נמצא שכל אלה שלא מתו במגיפה זכו לחיות ולקיים מצוות מחמתו, ועוד ע"י נמנעו מלזנות עם בנות מואב, ואין לך זכוי הרבים יותר מזה, זכות הרבים תלוי בו, ובדין שיטול שכרו כבר בעוה"ז.

ה. בספר "מנחת עני" ביאר: יש איסור בתורה "לא תלין" ואסור להשהות שכר אדם, א"כ איך הקב"ה משהה שכר המצוות לעוה"ב? אלא, כל זמן שאדם עדיין חי לא נגמרה מלאכתו, ואין איסור לא תלין. והנה כתוב בזוהר, באותה שעה שהלך פנחס להרוג את זמרי יצאה נשמתו מאימת שבטו של שמעון שבאו לפגוע בו, ונתעברה בו נשמת נדב ואביהו וקם לתחיה. וכיון שפנחס טעם טעם מיתה נחשב כגמר מלאכתו ומעתה א"א להשהות שכרו, ובדץ שיטול שכרו מיד.

***

"וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים" (כח' ט')

בעלי התוספות הביאו כאן מהמדרש שעמדו חז"ל על כך שבכל המוספין קרבן מוסף של יום השבת הוא הכי מועט שהרי בכל המוספין יש לפחות פר ואיל ושבעה כבשים, ואילו בשבת מקריבים שני כבשים בלבד, וכתוב בחז"ל שהשבת קראה תיגר והתלוננה לפני הקב"ה על מוספה המועט, אמר לה הקב"ה שדווקא זה הקרבן הראוי לה, כי כל מעשה השבת כפולים הם, "שיר" -כפול שנאמר מזמור וגם שיר ליום השבת" "עונג" כפול – "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד" "עונש" -כפול שנאמר "מחלליה מות יומת" "לחם" – כפול "לחם משנה", לפיכך ראוי קרבן השבת להיות כפול "שני כבשים תמימים". לכאורה מה היתרון בכפילות!!

משל למלך שאמר לעבדיו הכינו סעודה לבני והכינו מאכלים כאלה וכאלה, לאחר מכן ציוה עליהם להכין לעצמו סעודה, שאלו עבדיו באיזה מאכלים חפץ מלכנו, אמר להם ולבני מה הכנתם? אמרו לו כך וכך, אמר להם תכינו לי בדיוק מה שהכנתם לבני, אותו דבר "השבת" אשר נקראת "ברית עולם" זה הקשר בין עם ישראל לבורא עולם, ועד כדי כך שהקב"ה כביכול מתאים את עצמו אלינו כמו במשל שמרוב חיבת המלך לבנו ביקש שיעשו לו את אותו מאכל ולא ארוחת מלכים, כי אם לא, לא יוכל להשתוות עימו בגלל מעמדו אלא אדרבה משתתף הוא בסעודת בנו כדי להיות בקרבתו, וזה הענין שכל מעשה השבת כפולים הם, אחד לה' ואחד לנו, כי שבת היא כבחינת קודש קודשים בבית המקדש, ששם היו הכרובים חובקים זה את זה, כרוב אחד כנגד ה' וכרוב אחד כנגד ישראל, כדי להראות חיבתן של ישראל, וגם כאשר חרב בית המקדש, חיבה זו נשארת ביום השבת, ולכן כשחל יז' בתמוז וט' באב בשבת (כמו השנה), אוכלים בשר ושותים יין, ואין אבלות כי השבת היא בחינת בית המקדש, ועל ידי שמירת השבת חוזרת חיבת בית המקדש ולכן אין אבלות, ולכן צריך כל אדם לשים דגש ללמוד ולשנן את הלכות שבת ואת כל פרטיה, כדי שחס ושלום לא יחללה, שהרי הקב"ה אתנו בצוותא, ועל ידי זה נזכה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.

שבת שלום!