בימים האחרונים ניסו גורמים בתקשורת האינטרנט החרדי לעורר סערה סביב מהלך אותו נקטה עיריית גבעת שמואל כנגד כניסת תושבים שאינם בני עירם בתקופה מסוימת לפעילות אותה עורכת העירייה בגן ציבורי בעיר.
המהלך שזכה לכינויים מארסנל רחב של אוצר מילים שלא היה עובר את הכניסה הסמוכה לעיר הקודש והחסידות בני ברק, נחשד כאנטי חרדים וככזה המבקש להרחיק את תושביה החרדים של העיר הסמוכה, המבלים עם ילדיהם גם בפארקים בגבעת שמואל.
אלא שאם ננסה להרחיק לרגע למקום חשיבה מחודשת ולנסות להבין את המהלך אותו ביקשה העירייה לקדם, ניתן יהיה לנסות להבין את עיריית גבעת שמואל.
עוד באתר:
איך?
ובכן, העניין אינו סבוך כל כך. מזה שנים רבות מקובל בערים ברחבי הארץ, גם כאלו הכוללות מספר רב של תושבים חרדיים בתוכן, להעניק הטבות לתושבי הרשות המקומית. ההטבות באות בדמות מופע אליו הכניסה מסובסדת או חינמית, אירוע המוני בחוצות העיר אליו הכניסה, בהצגת כרטיס תושב, מסובסדת או חינמית וכן הלאה והלאה.
ככל הנראה, בדיוק כמו בערים אחרות, ביקשו בעיריית גבעת שמואל, להיטיב עם תושבי העיר ולהעניק להם חוויה בלעדית לימי החופש. העירייה אכן יכולה היתה לבצע את ההטבה לתושבי העיר בצורות מקובלות יותר אך משום מה לא ניחנה בבינה היתרה הנדרשת ממנה.
מספיק שבכניסה לפארק היה כתוב כי הכניסה בהצגת כרטיס תושב היא חינם ואילו לתושבי ערים אחרות, הכניסה בתשלום וככל הנראה, הכל היה בא על מקומו בשלום. זו הנקודה היחידה, לעניות דעתי, בה העירייה טעתה.
הווי אומר – אירוע ייעודי ובלעדי לתושבי העיר – לגיטימי ומקובל. איורע ייעודי ובלעדי לתושבי העיר תוך הדרת תושבי ערים אחרות בכל אופן, בצורה קולנית – פסולה.
מעבר לכך, ידיעות המשקפות התנהלויות פסולות כגון אלו, צריכות להגביר את הדרישה בקרב תושבי הערים הסמוכות, כלפי נציגיהם במועצות העירייה, להקים מקומות בילוי נוספים בעיר ובכך, להקל על המבקשים לשבת על כר דשא ירוק לצד גינות ופארקים רחבי ידיים.
