נאמר בפרשה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' ….כי תכלה לעשר מעשר תבואתך" וכו' (כו' יא') ובמדרש כתוב: ״ושמחת בכל הטוב,, אין טוב אלא תורה, לפיכך משה מזהיר לישראל ״עשר תעשר".
לכאורה לא מובן מה הקשר בין תורה לבין מצוות מעשר?
הביאור לשאלה נכתב בספר ״פנינים יקרים", כתוב במצוות וידוי מעשר "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" מהו "ולא שכחתי"? אלא, איתא במדרש (פ׳ עקב) מעשה ברבי פנחס בן יאיר שבא לעיר אחת שהיו עכברים אוכלים את התבואה, באו ובקשו ממנו [עצה], א"ל לפי שאין אתם מפרישים מעשרותיכם כראוי, הפרישו, והלכו העכברים משם ולא נראו עוד, ע"כ.
עוד באתר:
[המדה כנגד מדה בזה, ביאר בספר "שער בת רבים", מפני שדרכם של עכברים שרואים אוכל קוראים לחבריהם שיבואו ויאכלו עמהם ולכן נקראים רשעים (תוס׳ ב״מ מ.), לכן יבואו העכברים שמטבעם לתת לחבריהם, ויאכלו את תבואתיהם של אלו הקמצנים שלא נתנו מעשרותיהם].
ואמרו חז"ל (הוריות יג.) האוכל משיורי עכבר משכח תלמודו, נמצא א"כ שאלו שלא מעשרים, לא רק מקבלים את עונש העכברים אלה גם גורמים לעצמם שישכחו תלמודם.
ובזה מבואר המדרש ״ושמחת בכל הטוב" היינו, התורה שלמדת, תזכה לשמוח עמה שלא תשכח ממנה כלום, אפי' כאשר "תעשר מתבואתך", יאכלו העכברים ויגרם לך שכחה.
ה"חתם סופר", והמהר"י אסאד (פ׳ ויחי) ביארו באופן נוסף: ת״ח המתפרנסים ע"י אחרים כשותפות יששכר וזבולון, נפסדים מתורתם חצי שכר, משום שזבולון מתחלק עמם, ולוקח מהם חצי משכרם.
וזה שכתוב "שמח זבולון בצאתך" תשמח בצאתך מן העולם, שתקבל חצי שכרו של יששכר, "ויששכר באהלך", שמחת יששכר רק בעוה״ז באוהלה של תורה, אבל בעוה״ב יצטער על חצי שכרו שנאבד ממנו וזה שאמר "ושמחת בכל הטוב" ואין טוב אלא תורה, כלומר, תזכה לשמוח בכל התורה שלמדת ולקבל שכר על הכל אתה לבדך, כאשר תעשר וממילא תתעשר ולא תצטרך לאחרים.
אולם, מדברי החת"ס והמהרי"א נראה שסוברים כי זבולון מגרע משכרו של יששכר, וכן סוברים עוד אחרונים הלא המה: "מדרש שמואל" (אבות פ״ר מ״א) על המשנה איזהו עשיר השמח בחלקו.
האור החיים בספר "חפץ ה" (ברכות ח.) בבאור הגמ' גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. וכ"כ מהר"ם גלאנטי וז"ל: אוי ואבוי לת"ח שבזה הזמן שנהנים מהעולם הזה, שנמצאו בסוף ימיהם נפטרים מן העולם בידים ריקניות ואין מאומה בידם, לפי שמחציתם חולקים עם נשותיהם ומחצית הנשאר לוקחים מי שמחזיק בידם, נמצא הרי זה תם לריק כחם וכו'. וכן פסק בשו"ת "אגרות משה".
אבל רבים מהאחרונים חולקים, ואומרים שהוא כמו נר אחד נר למאה, והקב"ה נותן לזבולון שכר מאוצרותיו, ולא נגרע משכר ישכר מאומה. והמה ה"אור החיים" בעצמו בפירושו על התורה פ׳ כי תשא עה״פ מחצית השקל.
בעל ה"הפלאה" בפתיחה לכתובות סוף אות מ"ג. וכ"כ ב"מדרש תלפיות" (ענף שי עולמות) וביאר את המשנה (סוף עוקצין) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שי עולמות מהו הכפל "צדיק וצדיק"? אלא אלו יששכר וזבולון שיקבלו כל אחד שכר שלם.
וכן האריך להוכיח החיד"א בספרו "ראש דוד" בפרשת משפטים. כל זה מספר "שמח זבולון" פ"ט ע"ש שהביא עוד שיטות בנושא זה וכן שמעתי ממרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהעושה הסכם יששכר וזבולון אינו גורע מאומה משכרו וכ"כ בספרו הבהיר "יביע אומר" (ח"ז סימן יז') .
מסופר על בעל "לבושי שרד" שנתמך ע"י אנשים מסויימים, ולא אחת סבל מהם בזיונות. וכתב בספרו "ערבי נחל" (פ׳ לך לך) מה הטעם שעשה ה׳ שהצדיק יסבול בזיונות ויסורים מאנשים חטאים?
לבי אומר לי שהוא מחסדי השי״ת, כי ידוע שהמחזיק יש לו חלק בתורתו ועבודתו הואיל וע"י עשה הצדיק את המעשים הטובים ההם, והיה דבר זה רע לצדיק. לזאת עשה ה׳ שאלו המפרנסים עפ"י רוב יבזוהו, כי קל בעיניהם לבזותו כיון שנתפרנס מהם, וכשיבזוהו ויהי כמחריש בזה מחזירים לו חלקו, ושוב אין להם חלק כלל בתורתו ועבודתו, נמצא שזה חסד מהי"ת.
***
כתוב בפרשה: "ושמרת ועשית אותם" (כו' טז').
פירש רש"י בת קול מברכתו, הבאת בכורים היום, תשנה שנה הבאה.
הקשה ה"חתם סופר" מאחר שהבת קול מברכת את המביא בכורים שיזכה להביא שנה הבאה. נמצא שכל המביא בכורים לא ימות כלל ויחיה לעולם ועד, שהרי כל שנה יש לו ברכה והבטחה ־ "תשנה לשנה הבאה". והניח בקושיא.
בנו ה״כתב סופר" תירץ את השאלה: כל המביא בכורים לבית המקדש זוכה לעשירות כמו שמסיים הכתוב "וברך את עמך ישראל", ויש חשש שמא יקלקל מעשיו ולא יביא עוד לשנה הבאה, שהעושר מביא לכפירה כפי שנאמר "וישמן ישורון ויבעט", על זה מבטיחה הבת קול "תשנה לשנה הבאה", והיינו אם תזכה לחיות תביא שנה הבאה ולא תקלקל מעשיך. (קצת קשה דלא כתוב אם תחיה תשנה לשנה הבאה).
ונראה לתרץ באופן נוסף: אמרו חז"ל (חגיגה יב:) אחד משבעה רקיעים נקרא שמו "זבול", שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ומה מקריב וכי תעלה על דעתך שיש שם פרים וכבשים, אלא מקריב נשמתן של צדיקים, וכן מובא בתוס' (מנחות קי.) בשם מדרש.
וכן ביאר הטור (או"ח ס׳ קכ') מה שאומרים בתפילה "ואישי ישראל ותפילתם תקבל" "אישי ישראל" היינו קרבנות הצדיקים שמעלה מלאך מיכאל בכל יום.
מביא ה"ענף יוסף" שכתוב במדרש נעלם, א"ר חייא: הקרבה זו אינה כשאר קרבנות, אלא כאדם המקריב דורון לפני המלך. וכתב האר"י ז"ל שפסגת התענוג בעה"ב, בזה שהמלאך מיכאל הכהן הגדול לוקח הנשמה להקריבה על המזבח לקרבן לפני ה' ושמחה ותענוג זה לא שזפתו עין.
"אפשר לומר, אדם שיחיה, ברכת הבת-קול תתקיים בזה שיביא לשנה הבאה דורון לפני הקב"ה מבכורי פירותיו, ואם ימות, יזכה שיביא את עצמו דורון לפני ה׳, ובזה תתקיים ברכת הבת-קול "תשנה לשנה הבאה" כדברי ר׳ חייא שהקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך.
שבת שלום
אמיר
