התורה מפרטת בהרחבה כיצד אברהם מארח את הערבים (מלאכים) באוהל שלו וטורח לקראתם למרות החולשה שלו (היה אחרי ברית מילה). לאחר מכן מסופר בקצרה על לוט שאירח בסדום את המלאכים בחירוף נפש (בסדום היה אסור לעשות חסד).
נשאלת השאלה מה ההבדל בין המקרים? למה אברהם מקבל אזכור יותר מכובד מלוט על מעשה דומה? אחת התשובות היא שאברהם התאמץ לארח אורחים נוודים שהוא בכלל לא מכיר ולוט אמנם התאמץ אבל ידע שמדובר במלאכים.
ומה אנחנו לומדים מזה? שאין עניין לחפש מצוות מפוארות עם "זיקוקים". התורה מוקירה את המצוות הקטנות בדרך, אלה שאף אחד לא שמע עליהן ולא יכתבו עליהן בשום עיתון. המצווה נמדדת בכוונה ולא במכובדות. וכמובן שלומדים מכך הכנסת אורחים ולנהוג בכבוד בכל אדם. אברהם אבינו טרח בעצמו ונתן ברוחב לב (הלך לשחוט פרות כדי להגיש לאורחים לשון של פרה שהיה נחשב למאכל מאד יקר) אבל כשנעזר באחרים ביקש בצמצום וכך כתוב: "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם" [יח, ד] ואומרים המפרשים שעשה זאת ע"י שליח. אברהם רצה לתת ברוחב לב אבל לא על חשבון אחרים.
עוד באתר:
מסופר על ר' ישראל סלנטר שהתארח אצל משפחה עשירה וביקש להזדרז ולסיים את סעודת ליל שבת, וכששאלו אותו למה הוא מזדרז לסיים? הוא אמר שהוא לוקח בחשבון שעוזרת הבית צריכה עוד לחזור הביתה לילדיה. בקיצור, לעשות מצוות אבל לא על חשבון אחרים.
שתהיה שבת נהדרת!
—
רעיון אחד מתוך הספר "שבת שלום חני" שיוצא לאור בימים אלו. בספר ליקטו בני משפחתה דברים ומאמרים שכתבה סביב פרשיות השבוע בהיבטים אקטואליים, מחזקים ומעוררים השראה. את הספר תוכלו להשיג בחנויות הספרים המובחרות או הקליקו כאן.
