אדם מטבעו רוצה לעשות טוב, גם אם זה יהיה אדם אשר רחוק מהיהדות ויזדמן לידיו מצוות צדקה לאחר שידוע לו על חשיבותה ומעלתה יעשה זאת בשמחה. עלינו להתבונן בחיי היום יום, האם אנו מקפידים לשמור על הגחלת הזו?
אדם אשר מדליק אש לסוגים שונים של שימושים, אם לא ילבה אותה, האש לא תישמר. ככל שילבה את האש עוד ועוד כך השלהבת תעלה מאליה יותר ויותר. כך גם אצל האדם לעניין עשיית המצוות, אם לא נדע ונשים בליבנו את חשיבותן של המצוות, והעוצמה שהן משפיעות בכל העולמות אזי לאט לאט חשיבות המצווה תרד בעיננו וכך גם החשק לעשייתה. עלינו לזכור כי לא האדם עושה את המצוות, אלא המצוות עושות את האדם. מעצבות את אישיותו ומייפות אותה.
אך מנגד היצה"ר ידוע כאחד שאיננו מכבד הסכמים, ולא עושה הנחות לאף אדם גם לא לתלמידי חכמים וגאונים בישראל. תמיד מחפש הוא להכניס עצמו בכל עניין וכל זאת בשביל להכשיל את האדם ולמונעו מעשיית דבר ד'. עלינו לזכור שיצה"ר יחפש אותנו וינסה למנוע ממנו חשק ורצון לקיום המצוות. ולמולו נכנס לתמונה מושג החשוב ביותר בעבודת ד', הלא הוא התעוררות פנימית. שבלעדיה היינו כצמח ללא מים שמיד נובל ומתייבש.
עוד באתר:
בפרשתנו אנו מוצאים אצל אברהם אבינו ע"ה שעשה מעשה גבורה נועז ביותר ומל את עצמו בגיל 100, עם כל זאת ביום השלישי למילה שהכאב הוא עצום, אנו פוגשים את הפסוק הנפלא "ואל הבקר רץ אברהם", אברהם אבינו אינו הולך באיטיות עקב חולשתו, אלא הוא רץ! ודבר זה מפליא עד מאוד מה גרם לו לרוץ? הלא אתה אחרי עשיית ברית ביום הכי כואב ואתה רץ? אין זאת אלא ההשתוקקות הפנימית והרצון האמיתי של אברהם אבינו לעזור לזולת, ולקבל את אורחיו בסבר פנים יפות. וכך כותבים המפרשים שכל שכרו של אברהם אבינו היה על הריצה וההשתוקקות. ולכן נעשה כמי שאכלו המלאכים משולחנו. וזו הזכות הגדולה ביותר שהייתה לאברהם.
השבוע ראיתי שהביא הגה"צ ר' אלימלך בידרמן סיפור על גודל כוחה של השתוקקות אמיתית לעשיית מצוות (באר הפרשה לך לך תשע"ט): "איש יהודי בעל תשובה קנה לאחרונה דירה באחד המגדלים החדשים שבעיר תל אביב. בהגיע 'צום גדליה' החל לתור ולחפש אחר מקום מתאים לבניית סוכה. בעודו מחפש שאל לתומו את אחד משכניו על כך, אך השכן אמר לו השכן בתקיפות: "כאן זה לא בני ברק, המקום היחיד שבו אפשרי להקים סוכה זה בגג הבניין. שם אף אחד לא יראה אותך, מלבד שכן אחד שהוא 'שונא דת' מושבע ובוודאי לא יאפשר לך לבנות סוכה. וימהר האיש אל הגג לבדוק אפשרות זו, אך לא עברו מספר דקות ואותו שכן שונא הדת עלה בעקבותיו, והחל להתפתח ביניהם ויכוח קשה. זה שואל מה אתה עושה כאן? וזה עונה לו מחפש מקום לבנות סוכה, והשכן משיב לו 'היה לא תהיה!' כך חולפות להן דקות ארוכות עד שהשכן זרק את המשפט: "רק אם האלוקים ישלח לך סוכה מן השמים תהיה כאן סוכה".
אותו יהודי לא חשב לוותר כל כך מהר והחליט לבנות את הסוכה למרות התנגדותו של השכן, ואף אם יזמין משטרה יאמר להם שזה לשבעה ימים ולא יותר…
מה עשה? ירד לרחוב, לאתר הבניה שבו הולך ונבנה עוד מגדל… מצא שם כמה עצים במכולה המיועדת לפינוי אשפה, לפתע פגש שם את אחד מהישמעאלים העובדים במקום. החליפו מספרים וקבעו שבשעה 5 – הזמן בו הוא מסיים את עבודתו, יקרא לו וביחד יעלו את העצים אל גג המגדל.
ה'קבלן' שראה יהודי מדבר עם הערבי העובד חשב שקרה משהו, ושאל לפשר מעשיו. סיפר אותו יהודי לקבלן על הסיכום ביניהם, אמר לו הקבלן וכי למצוות סוכה תקח עצים מהזבל? לא ולא, שמע זה עתה גמרתי ליצוק רצפת בטון באחד הקומות בבנין זה, את הבטון שפכתי על עצים גדולים חדשים נאים, עתה עלה לגג ותסמן לי בידך ואצווה על המנופאי שיוליך לגג את העצים הללו ותבנה סוכה נאה. בדרכו אל הגג נקש אותו יהודי על דלת שכנו ואמר לו בוא תראה דבר שלא ראית מימיך! עלה אל הגג ותראה… תוך כדי הוא מסמן בידו למנוף בבנין ממול, והמנוף החל להסתובב לכיוונם עם קורות ועצים נאים ומשובחים, ואז אמר לו אותו שכן ' אכן שמע האלוקים לקולך והשליך לך מן השמים סוכה לתפארת. אכן השנה תהיה סוכה בבנין זה.." ללמד אותנו מה גדול כוח ההשתוקקות והרצון טוב"
אברהם אבינו שהשתוקק בכל מאודו למצוות, זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת, אף אנו הקטנים על אחת כמה וכמה צריכים אנו להפנים זאת.
שבת שלום ומבורך!
—
המאמר נכתב לרפואת יונתן בן ספיר רעיה בתושח"י.
