קירות לבנים \ הרב אברהם ברזילאי

פרימו הוא בן כפר ותיק. את מרבית חייו בילה בין שדות חיטה למשקי חלב בכפר המבודד בו התגורר. לא היה זה כפר מודרני כמו המוכר לנו היום אלא כפר נידח שתושביו לא ידעו חשמל מהו, מעולם לא שמעו על אספקת גז או מים. את הבישולים הכינו על גבי פחמי עץ טבעיים ואת המים שאבו מן הנהר הסמוך. פרימו שמע לא פעם מעוברי אורח שנקלעו למקום, תיאורים דמיוניים על מקום שנקרא "העיר הגדולה". שם יש תאורה חשמלית, קופסאות על גלגלים הקרויות מכוניות ושאר דברים מפתיעים. חלום אחד היה לו לפרימו, לבקר בעיר הגדולה ולטעום מלוא חופניו ממנעמי החיים עליהם שמע. שנים רבות עבד פרימו וחסך פרוטה לפרוטה לטיול הגדול של חייו. משצבר סכום נכבד, מצא את עצמו ישוב בעגלה רתומת סוסים אבירים בפתחה של העיר החלומית. שלטי חוצות מוארים קידמו את פניו, מדרכות רחבות מלאות אדם, חלונות ראווה נוצצים פיארו את הרחוב הססגוני וריח מטעמים נישא באוויר מהמסעדות הסמוכות והוסיפו נופך משכר לתחושות הנפלאות שהציפו את פרימו הנדהם.

לפתע צדו עיניו חנות עליה התנוסס שלט "מוצרי חשמל". הוא נכנס, התבונן במגוון המכשירים המוזרים שנחו שם עד שנתקל לראשונה בחייו בפנס. "סליחה מה זה?" המוכר שהבין מיד כי פרימו מגיע מהכפר הפרימיטיבי החל להסביר "זה פנס, הנה לוחצים על הכפתור הזה ו…" אור עצום שטף את פניו. "מה, אתה רוצה לומר לי שאם אני לוקח את זה איתי לכפר יש לי אור בלי נרות?" המוכר הנהן לחיוב והעסקה נסגרה. פרימו המאושר יצא עם הפנס והמשיך לשוטט ברחוב עד שנתקל במבנה ועליו כתוב "קולנוע". שילם כרטיס ונכנס. האולם היה חשוך, אנשים ישבו במתח רב ומולם נראו פרשים אבירים רכובים על סוסי מלחמה יורים זה על זה. פרימו היה בטוח כי מדובר במציאות אמיתית והחל להשמיע זעקות בהלה בעוד הקהל הרב מהסה אותו. לפתע נשתררה חשכה בסרט המוקרן ופרימו לא ראה מה בדיוק קורה שם. לפתע נזכר: "היי, יש לי פנס. אשתמש בו". פרימו התקרב אל המסך הענק ובבת אחת הדליק את הפנס העוצמתי… באחת הפך המסך כולו לקיר לבן וחיוור ופרימו שלא הבין עדיין מה קורה מצא עצמו נגרר החוצה בידי כמה בריונים. "מה כבר עשיתי? רק רציתי לראות יותר טוב" הבריונים הזועפים הסבירו לו "כאן, במקום הזה, רק בחושך רואים!"

עוד באתר:

צפו

"וואו, איזה בום": תיעוד חדש מרגע פגיעת הטיל

פנחס בן זיו

נבדק מדוע

הטיל לא יורט; דיווחים על פצועים בנתב"ג

קובי פינקלר

הנזק תוקן

צפו: אחרי שחולל - בדמשק שיפצו את הקבר

שמעון כץ

אחד על אחד

ראש הממשלה נתניהו בראיון "זה הדבר שהכי מטריד אותי"

אלי יעקובוביץ

לעיתים נדמה לנו כי לילד שלנו יש בעיה חינוכית אמיתית ומוחשית. למשל הטענה הנפוצה: "הבן שלי לא רוצה לגשת לשולחן ארוחת הערב. כמה שאני רודפת אחריו, מתחננת, מבטיחה הפתעות – שום דבר לא עוזר!" על פניו נדמה כי באמת יש כאן בעיה רצינית אך האמת היא שזו רק אשליה, רק סרט שמוקרן על קיר לבן, צריך רק לדעת להדליק את הפנס. הכיצד? פשוט מאוד. להפוך את המשוואה! הפסיקי לרדוף אחריו שיבוא לאכול – ההיפך. העלימי כל ביסקוויט וממתק מסביבתו והמתיני עד שהוא יפנה אליך ויאמר "אני רעב". גם אז דחי אותו מעט בתואנה שיש רק מרק וגם מה שיש שמור בשביל אבא… רק אחר כך אמרי לו שהוא יכול לקבל "אבל רק צלחת אחת", מיד תראי איך הוא חש בר מזל שנשאר לו אוכל. פתאום גם המרק יהיה טעים יותר. פשוט הדליקו את הפנס והבעיות תיעלמנה.

ניתן למצוא לעיקרון זה גם רמז בפרשה. יעקב נלחם עם שרו של עשיו ולבסוף שואל אותו "הגידה נא מה שמך" – שמו של המלאך מורה על עיקר כוחו. רצה יעקב אבינו לדעת מה עיקר כוחו של שרו של עשיו – היצר הרע. והמלאך עונה לו "למה זה תשאל לשמי?" שואלים המפרשים מדוע חמק המלאך מלענות ליעקב? ומסבירים שהוא לא חמק אלא ענה לו ששמו מורכב מארבע מילים: "למה זה תשאל לשמי" – אין לי באמת מציאות! אני מוכר לבני אדם רק אשליות! אשליות על מנעמים, אשליות על הנאות, אבל אין לי שום דבר אמיתי למכור להם… הכל בלוף… אם רק תשאל לשמי תגלה שאין לי כל מציאות. לכן חשש המלאך ואמר "שלחני נא כי עלה השחר" אמר המלאך "אני חייב להסתלק, תיכף תזרח עלי השמש וכל העולם יחשוף שאני רק קיר לבן, אנא שלחני!

הבה נאיר על ילדינו את האור הבהיר וניוכח כי רוב ה"בעיות הקשות" אינם אלא קיר לבן…

—

הכותב הוא יו"ר מכון "אתגרים בחינוך".