והנה מצרים נוסע אחריהם (יד, י)- רש"י מפרש: "בלב אחד כאיש אחד"; כלומר, הפסוק משתמש בלשון יחיד ביחס למצרים ("נוסע" ולא "נוסעים"), כדי ללמד שהמצרים היו מאוחדים בדעתם לרדוף את ישראל. ובפרשת יתרו כותב רש"י במעמד הר סיני. ששם נאמר (שמות יט, ב), "ויחן שם ישראל נגד ההר", ועל כך כותב רש"י, "כאיש אחד בלב אחד". המפרשים עומדים על כך, שלעניין מצרים, לשונו של רש"י היא "בלב אחד כאיש אחד", ואילו לעניין מתן תורה סדר הלשון הוא הפוך, "כאיש אחד בלב אחד" (קודם "כאיש אחד" ואחר כך "בלב אחד"). מובא בשם "האבני נזר", שמיישב את ההבדל כך: עם ישראל מאוחד באחדות פנימית הטבועה בהם, והם כנשמה אחת בגופים רבים. ייתכן שיפרידו ביניהם חילוקי דעות ומריבות קשות, אך כאשר אלה מתבטלים, וכאשר הם מתאחדים לשם שמים, כמו במעמד הר סיני, הם חוזרים למעשה למצבם השלם והטבעי – האחדות. לא כן אצל המצרים – התאחדותם הייתה רגעית בלבד, לצורך המרדף אחרי בני ישראל.
לכן, ביחס למצרים הלשון היא "בלב אחד באיש אחד" – ה"לב אחד" הוא המטרה המשותפת, שהפכה אותם באופן זמני ל"איש אחד". אך ביחס לעם ישראל הסדר הוא הפוך- "כאיש אחד בלב אחד"- באופן טבעי הם איש אחד, וה"לב אחד", המטרה המשותפת, רק החזיר אותם למצבם הטבעי, והרב יצחק הוטנר זצ"ל בספרו "פחד יצחק" ביאר זאת בדרך משל למה הדבר דומה, למי שאומר, כי מכיוון שידו הימנית וידו השמאלית של ראובן שייכים הם לאיש אחד, לכן כל מה שהיד הימנית רוצה גם היד השמאלית רוצה. ואילו כשהמדובר הוא בשני אנשים נפרדים, אז סדר המאמר היא להיפך, מכיוון שגם ראובן וגם שמעון רוצים אותו הדבר, לכן השתתפו יחד. ולכן, הרי ישראל נמצאים תמיד בסוד האחדות, וכלליות כנסת ישראל אינה אלא קומה אחת, ממילא כשהם חונים בלשון יחיד, הכוונה היא בגלל שהם כאיש אחד, והיחידים שבהם הם כמו יד הימין ויד השמאל של גוף אחד, לכן הם בלב אחד וכולם רוצים בחניה זו של הר סיני. ויחן ישראל כאיש אחד בלב אחד. בשונה מזה המצריים, כשהם נוסעים בלשון יחיד הכוונה היא כי משום שהם כולם רוצים בנסיעה זו של רדיפה אחרי ישראל, לכן השתתפו כולם לדבר אחד, והרי הם כלב אחד באיש אחד. כמה שהדברים אקטואליים לתקופה זו של הבחירות יש פירוד גדול בינינו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן אך מקווים אנו שהגזירות והמחלוקות יוסרו והלב יישאר אחד כי המטרה אחת!! להגדיל תורה ולהאדירה.
*****
עוד באתר:
"ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" (טו' כא')
צריך להבין מה הייתה השאלה שבגללה "ענתה" להם מרים, ועוד אם היא ענתה לנשים היה צריך לכתוב ותען "להן" לא להם ועוד מדוע בחרה מרים הנביאה רק בפסוק זה. של סוס ורוכבו רמה בים?
אלא – ראיתי מתרצים שהייתה כאן שאלה של נשות ישראל מכיון שתכלית יציאת מצרים הייתה בשביל לקבל את התורה בהר סיני אמרה מרים לנשים בואו נצא בתופים ובמחולות אמרו לה הנשים מאחר ואנו פטורות מלימוד תורה, למה אנו צריכות לחגוג בתוף ובמחול? על זה "ותען" להם מרים צאינה וראינה בנות ישראל "סוס ורוכבו רמה בים" – שאלה מרים: מילא הרוכב מגיע לו לטבוע בים כיון שבקש להרוג את בני ישראל, אבל מה אשם הסוס? התשובה היא: הסוס עזר לו, לכן קבל את עונשו ודינו כדין הרוכב.
אמרה מרים: אם במידה של פורענות נענשו הסוסים על אחת כמה וכמה במידה טובה של מצוה שמרובה השכר של המסייעים הוא כמו של הלומדים בעצמם, אנחנו, הנשים, לא לומדות תורה. במה, אפוא, נזכה לחיי העולם הבא? – בכך שהננו מסייעות ללימוד התורה – שולחות את הבנים לבית המדרש ומחכות לבעלים שישובו מלימודם. ולכן נחשבות אתם כמו הגברים (וזהו שאמרם "להם") כי הם כמו הגברים, ובזה יובן הפסוק: בשיר השירים "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי" (שה"ש א' ט') שלכאורה קשה איך שלמה המלך ע"ה מדמה את האישה לסוסה, אך לפי מה שהסברנו הפירוש "רעייתי", האישה שמסייעת בידי בעלה בלימוד התורה לגבי קבלת השכר, דומה לסוס של רכב פרעה שטבע עם רוכבו בגלל שסייע לו.
שבת שלום ומבורך!
