מדוע בני גנץ שותק? \ אריאל כהן

רוב ההרגלים שלנו והנטיות הטבעיות שלנו הם לשבת ולהימנע. להימנע מעשיה, להימנע מהתחייבות.

ברור שאין בכוונת טור זה לעסוק בפוליטיקה, אך אם ניקח לדוגמא את תקופה זו ובעיקר בהתנהגויות של השחקנים או הנמנעים מלשחק במגרש הפוליטי ולהתמודד בבחירות.

כאשר רבים וטובים מעדיפים לשבת על תפקיד הפרשן ולפרשן את פעולותיהם של המעמידים את עצמם לבחירה שמשמעות הדבר מוכנות לעמוד במבחן.

עוד באתר:

עדות מטלטלת

הזדקפתי מול הקצין הנאצי: "אני לא מביא תועלת?" | צפו

פנחס בן זיו

רוכב על גלי השנאה

בט' באב, יאיר לפיד מכליל: "לחרדים מותר הכול"

אלי יעקובוביץ

התיעוד שריגש המונים

מרגיש את החורבן: ילד קטן מתייפח בבכי

אבי יעקב

צפו בסיפור

הילדה הטיחה: "אתה כבר הולך? אתה חסר לי"

גיל ישראלוב

בעצם ההבדל המהותי בין השחקנים שמעמידים עצמם לבחירה ובין הפרשנים אשר מעדיפים לדבר על מעשיהם של אחרים הוא בכך שהפרשן לעולם לא יטעה ותמיד לא ייכשל כי הוא נמנע ולא עושה כלום, משאין כן הבוחר לשחק מעמיד את עצמו למבחן האחרים בטוח שייכשל אבל אם ישחק מספיק פעמים בסוף במספרים הגדולים יהיה לו סטטיסטיקה ובכך הוא יצליח.

לכן ניתן להבין שגם גנרלים אשר ניהלו מבצעים מורכבים, אבל עוברים משדה הקרב לשדות חדשים חוששים מאוד לפעול בשדה החדש ולו מחשש לכישלון, הרבה יותר נוח לשבת באולפן או להוציא סרטון שבו מביעים דעה מאשר לפעול ולקחת אחריות ולהעמיד את עצמך בסטטיסטיקה של כישלון.

ביתי שיתפה אותי היום כי קשה לה לשחק בחבל, שאלתי אותה כמה ניסיונות היא צריכה לנסות בשביל להצליח בקפיצה אחת, היא ענתה שבין 2-3 הצעתי לה שאם היא רוצה להצליח 5 פעמים היא צריכה לקפוץ 10 קפיצות לפחות, אם היא לא תקפוץ 10 קפיצות לא יצאו מכך 5 מוצלחות.

ואסיים במשפט יפה ששמעתי היום "אני לא פוחד להיכשל. אני חושש להיות בדיוק באותו המקום בשנה הבא".

צאו ובחרו להיות שחקנים, בהצלחה.

—
הכותב הינו מאמן אישי ועסקי מורשה מטעם תות תקשורת ותוצאות של אלון גל
לתגובות:
0523455323
[email protected]