בשנה הראשונה להיותו רבי (תשי"א, 1951) הגיע אליו יהודי אחד שבתו חלתה במחלה ממארת רח"ל, ואושפזה בבית הרפואה. הרופאים לא נתנו לה סיכוי, אמרו שנותרו לה ימים ספורים. אביה לא ידע מה זה "רבי", אך אשתו שבאה ממשפחה מסורתית אמרה לו שילך לרבנים לבקש מהם שיצילו את בתם. הלך האב לכמה רבנים וביקש הבטחה שבתו תבריא, אולם הם סירבו להבטיח הבטחה כזו. בינתיים המצב הלך והחמיר והוא ממש לא ידע את נפשו, עד שפגש אחד מאנ"ש שאמר לו שייכנס לרבי. בשומעו זאת נסע מיד ל-770 ונכנס לחדר המזכירות. היה זה בשעות הערב, והוא ביקש מהמזכיר הרב חדקוב להיכנס מיד אל הרבי. אולם הרבי ענה למזכיר שיבוא למחרת בשעה עשר בבוקר.
משך כל הלילה התהלך האב כסהרורי והיה בטוח שבתו כבר מתה ל"ע, וחשש להתקשר לבית הרפואה לברר מה מצבה. למחרת בשעה עשר בבוקר נכנס לרבי, והרבי אמר לו: בתך עודנה בחיים, מן השמיים עכבו את גזר דינה עד עכשיו, אך עכשיו אין הדבר תלוי אלא בך.
האבא אמר מיד לרבי שהוא מוכן לתת כל סכום שהרבי יאמר, העיקר שיציל את בתו. אך הרבי השיב: לא לזה כוונתי, אלא שתקבל על עצמך להניח תפילין בכל יום חול, ואז בתך תבריא.
עוד באתר:
האב כמובן קיבל על עצמו מיד להניח תפילין, וגם לשמור שבת, ובאורח פלא נתרפאה בתו.
—
בשיחתו האחרונה לפרשת ויקהל השאיר הרבי מסר חשוב. ויקהל – מלשון התקהלות והתכנסות. הפרשה מדברת על אחדות ומבהירה איך כל הפרטים בעולם מתכנסים ומשרתים את ה'. בפרשת ויקהל, האדם מגלה בכל ענייני העולם את העבודה הכללית שלהם, שהם נועדו "לשמש את קונם", ועל ידי זה פועל אחדות בכל העולם, ועל אחת כמה וכמה בבני ישראל, וזאת באמצעות מצוות אהבת ישראל.
גם בפרשה הקודמת, פרשת כי תישא, יש מסר של אחדות. העבודה המרכזית במשכן, עבודת הקורבנות, נעשתה בזכות כסף שהגיע מתרומת מחצית השקל. נכתב שם "עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'". למה התורה לא נוקבת בסכום המדויק – עשר גרה, אלא מתארת את הסכום השלם ואומרת: תביאו חצי? כדי ללמדנו מסר של אחדות. כשיהודי נמצא בפני עצמו הרי הוא רק "מחצית", ובכדי שנהיה לשקלים שלמים עלינו להיות "שקל הקודש", על ידי התאחדות עם יהודי שני. רק כשאנחנו באחדות פנימית אמיתית, אנחנו שווים כפליים, ויתרה מזאת – אנחנו והקב"ה משלימים זה את זה.
הנשמה הכלולה מעשר כוחות הנפש שווה 10 גרה, הקב"ה מתגלה באמצעות 10 הספירות, והוא, כביכול, שווה 10 גרה, ואלו שני החצאים המשלימים זה את זה. המשימה היא להתאחד ולהתקרב אחד אל השני, כדי להיות ׳שקל הקודש' – להיות אחד!
נתינת צדקה היא כעין מחצית השקל, שנועדה לצורך קורבנות ציבור. בפרשת ויקרא שנקרא בעוד שבועיים נכתב "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". כלומר, כדי שהאדם יתקרב לה' עליו לתת מעצמו ("מכם") קרבן לה'. נתינת צדקה צריכה להיות באופן שכל עשר כוחות נפשו של היהודי ישתתפו בכך. מה שיביא לקיבוץ כוחות הנפש של כל עם ישראל ולגאולה העתידה תכף ומיד ממש. כעת אפשר להבין טוב יותר את הוראת הרבי לאותו אב שבתו חלתה, כשהוא נתן מעצמו – היא נתרפאה.
לנו, הנשים, יש יכולת נתינה מהלב, באהבה ובשמחה. בפרשת ויקהל, מבקש הרבי באופן מיוחד להוסיף באהבת ישראל ובאחדות ואם יש צורך בתוכחה, לעשות אותה בדרכי נועם ושלום.
—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – מנטורית עסקית ואישית, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי"
