כל בר דעת יודע שהמתנה הראשונה מהאימא לילדיה, זה מקום לדור בו ותזונה להיזון ממנה (חבל הטבור עם שירות חדרים מושלם…) אך חלק מאיתנו פספסו את המתנה החשובה לא פחות – העובר מרגיש את כל רגשות אימו.
הידיעה הזאת מלחיצה אמהות והרות. אז מה? אני מזיקה לעובר שלי כשאני כועסת? ואיך אצליח לא לפחד אם החיים מפחידים אותי? לפעמים נשים הרות נכנסות לעמדת מגננה – איך לא אהיה מצוברחת אחרי כזה יום קשה בעבודה?
אז זהו שאף אחד לא ביקש מכן להפסיק להיות בשר ודם, אנא מכן, באנה נעשה קצת סדר בדברים –
נכון, העובר מקבל ממך גם את הכעס, אך גם את הרוגע, גם את הפחד אך גם את הביטחון. את השנאה ואת האהבה. וכן את כל קשת הרגשות שאת חשה ביום יום.
עוד באתר:
כמו שאותך הכעס לא מוטט, כך גם את העובר הוא לא השמיד.
כמו שאת נרגעת לאחר שעבר זמן מה, או לאחר פיוס. כך גם הוא חווה את האיזון החיובי. וחש גם את הרוגע שהגיע לאחר מכן.
קיים ענף ברפואה המשלימה, הנקרא " קינסיולוגיה", בענף הזה, משתמשים ב"מבדק שריר" כדי לקבל מידע מהתת מודע. המידע מתרכז לרוב ב-מה גרם לבעיה? ו-מה יכול לפתור את הבעיה?
יתכן שחלק מכן כבר טופלו בשיטות טבעיות המסתמכות על ענף זה. אך למי שעדיין לא עבר טיפול כזה, אחדש, שלפעמים אנחנו עולים על כך ששורש הבעיה התחיל כבר בגיל עוברות!
לדוגמא, מגיע לטיפול ילד עם בעיה כמו הרטבת יום או לילה. או נערה עם חרדות. (או כל בעיה אחרת) וכשאנו מתחילים בטיפול, הגוף מנחה אותנו שהגורם לבעיה נעוץ בעבר. אם זה טראומה, או חוויה בלתי נעימה שהשאירה את חותמה על האדם. והגוף תירגם את החותם הזה לסימפטום פיזי.
כאן אנחנו יכולים לעלות על מקרים שאימא חוותה בזמן ההיריון של אותו ילד/ה, העובר חווה אותם בצורה חזקה ועדיין לא השתחרר מהם עד היום. בטיפול אנחנו משחררים את אותה חוויה, ובד"כ גם מטעימים חוויה קוטבית מאזנת. ברוב המקרים רואים את התוצאות – שהבעיה נפתרת.
אך טיפולים כאלה, עלולים להוציא את האמא עם המון רגשי אשמה.
אוי מה גרמתי לילד שלי, בכך שרציתי בת והתאכזבתי כששמעתי שזה בן. או- כמה חבל שנתתי לפיטורין להכניס אותי לדכאון ועכשיו הבן שלי נמצא בכזה פלונטר של כאבי גב.
אני יוצאת בקריאה נרגשת לכל אותן אמהות שנתקלו בסיטואציה שכזאת –
שמנה לב לכל פרטי התמונה- קודם כל, ניגשתם לטיפול, וזה מצוין. הילד טופל והכל בא על מקומו בשלום.
אתן מן הסתם מריצות בראש את כל המקרים שלא הגיעו לטיפול ומי יודע מה נגרם מהם… עכשיו תזכרנה בבקשה מה הדגשתי למעלה- העובר חש את כל רגשות האם. גם החיוביות וגם השליליות. לרוב, הוא קיבל את האיזון בהמשך כאשר האמא קיבלה את האיזון מחוויה מחזקת אחרת. וגם אם לא – לא נורא.
את הגשת לעובר את הכעס/השנאה/הפחד/ההשפלה הראשונים בחייו. נתת לו מתנה נפלאה!
כמו שאת כל התזונה שאכלת, הוא קיבל אחרי תהליך עיכול ראשוני. כך גם בחלק הרגשי. הוא קיבל את הרגש מעובד, מעוכל. מה שנקרא – יד שנייה במצב טוב… עכשיו כשהוא יצא לאוויר העולם ויחוש את הפחד הראשון שלו, הוא לא יתמוטט, הוא כבר חווה פחד אחד בצורה הדרגתית, והוא עזר לו להבשיל ולהתחשל לקראת הפחד האמיתי.
