היה זה בכ"ב אדר א' תשס"ג. למדתי בישיבה בבית וגן ובערב תוכננה נסיעה לבני ברק לחתונה של חבר אך כבר בשעה 4 אחה"צ האיצו בנו לצאת לכיוון בשל שלג שהחל לרדת. "עדיף להגיע לחתונה מוקדם מאד מאשר בכלל לא", אמרו. לקחנו את התפילין ויצאנו לב"ב והמשכנו את הסדר בבית מדרש קרוב לאולם. וכך זכינו להיות נוכחים מהחופה עד סגירת השערים.
הסתיימה לה החתונה ולחזור לירושלים לא בא בחשבון שכבר לא היו אוטובוסים ולהגיע עד לשכונת בית וגן כמעט חסר סיכוי כך שמצאנו את עצמנו עשרה בחורים משנוררים מיטות בישיבות הקדושות וקבענו מקום מפגש לבוקר במוסדות "קאליב" שעדיין שכנו כבוד בבני ברק. וכך התפזרנו... כולם מצאו מקום להניח את הראש ולמחרת נפגשנו בשעה 9 בבוקר כפי שקבענו.
התיישבנו בבית המדרש ופתאום נכנס האדמו"ר זצוק"ל לבית המדרש. קמנו מלא קומתינו לכבודו. ניגש אלינו האדמו"ר ושאל את כל אחד באופן פרטי לשמו עם ליטוף אבהי ולחיצת יד. כששאל את כולנו היכן אנו לומדים וענינו בירושלים, מיד שאל אז איפה אכלתם ארוחת בוקר? ענינו, במקהלה, כך יצא, "לא אכלנו, יש שלג בירושלים ו'נתקענו' בבני ברק".
עוד באתר:
בלי להסס, הוציא האדמו"ר 200 ₪ ושלח את הגבאי לקנות לנו אוכל... ואמר: 'נאכל יחד'. כך זכינו ל"טיש" בבוקר של יום שלישי כ"ג אדר א' תשס"ג בלי שום יארצייט אלא רק בשביל שלא יהיו יהודים רעבים. לאחר הסעודה ודברי תורה וברכת המזון, שאל האדמו"ר "איך אתם חוזרים לישיבה? יש אוטובוסים? ענה אחד הבחורים המעודכנים שמחמת השלג עדיין אין אוטובוסים לירושלים. 'אם כך תקחו מונית של עשרה מקומות. חבל על הזמן של לימוד תורה בישיבה', ענה האדמו"ר.
אבל אבל, גמגמנו, זה מאד יקר . לא כולם מסכימים לקחת נוסעים לירושלים. אין לנו כסף לספיישל מפנק כזה. האדמו"ר זצוק"ל הסתכל עלינו ואמר: 'להיות בישיבה זה יותר יקר . "טוב לי תורת פיך" נכון בחורים יקרים?' ובלי אומר ודברים הוציא האדמו"ר 700 ₪ ואמר הנה לכם למונית שתוכלו ללמוד עוד כמה שעות בישיבה. מיד ביררנו על כזו הסעה ומצאנו לאחר דקות ארוכות ב 600 ₪. באנו לאדמו"ר עם מאה השקלים הנותרים אך הוא לא הסכים לקבל. 'זה בשביל הישיבה, זה תרומה שלי לישיבה שלכם', אמר בשמחה.
ותוך כדי כך הגיעה ההסעה והאדמו"ר נופף לנו לשלום תוך שהוא מפטיר אחרינו בהגיה חסידית כבדה "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" הגענו לישיבה בתוך ערימות השלג וסיכמנו בנינו. שאנחנו חייבים ללמוד במקום להקים בובת שלג. וכך ישבנו עשרה בחורים בבית המדרש החמים עד שעת לילה מאוחרת. זה ה"בר בי רב דחד יומא" שלנו! כך למדנו אהבת תורה מהי!
זכותו תגן עלינו, אמן.
