"וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" (יא, י)- רש"י כתב – "ורבותינו אמרו, למשפחותיו, על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להן". פירוש, עם ישראל התלונן על כך שבגלל מתן תורה, אסור היה להם להתחתן עם קרובות משפחה. מקשה "המהר"ל", הרי ידועה ההלכה שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דהיינו, שמתבטלות יחסי הקירבה המשפחתית שהיו לו עד גירותו, ונחשב כמי שנולד מחדש, ומותר להתחתן עם קרובותיו, וכידוע עם ישראל בשעת מתן תורה עבר תהליך המקביל לגיור- מילה, טבילה וכו', וא"כ נמצא שאדרבה, צריכים להיות מותרים בכל קרובותיהן. מתרץ המהר"ל שהואיל ואותה "גירות" הייתה בעל כרחם, שהרי כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, אין אומרים בזה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. כי ודאי מי שנתגייר מעצמו הוי בריה אחרת לגמרי, אבל ישראל שיצאו ממצרים, כיוון שהיו מחויבים לקבל את התורה והיו מוכרחים לזה, אין זה כקטן שנולד".
ה"כלי חמדה" בפרשת ויגש מסביר כך: "שלא שייך כלל בישראל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואדרבה, בזה נשלמה תכלית יצירתם הקודמת". כלומר בניגוד לכל גוי, שהגירות יוצרת אצלו מהות חדשה, אצל עם ישראל תפקיד הגרות היה רק להשלים את תכליתם הטבעית מלכתחילה, ולכן הגיור לא הפך אותם ל"יצירה חדשה", שניתן לומר עליה "כקטן שנולד", אלא רק השלים וחתם את מצבם הטבעי שאליו נועדו מלכתחילה. וזו איפוא כוונת המהר"ל, שכיוון שאנו רואים שהגרות הייתה בעל כרחם של ישראל (שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית), ממילא מוכח מזה שהגרות לא יצרה אצלם מהות חדשה אלא רק הביאה אותם למצבם הטבעי (ולכן לא נדרש רצון, כי רק פעולות שיוצרות מהות, כמו קניין וקידושין וכו', מצריכות רצון).
לעומתו ה"חלקת יואב", מסביר אחרת, שהואיל ועם ישראל התגייר כולו כאחד, לכן לא שייך לומר שכל אחד מהעם ביחס לרעהו הוא "כקטן נולד", שהרי כולם ביחד עברו ממצב גויות למצב יהדות, ונמצא שכל העת היו יחד, ללא חייץ ביניהם (בשונה מגוי שמתגייר, שאז נוצרת מעין מחיצה בינו לבין קרוביו הגויים, ומחיצה זו יוצרת את ה"זרות" ביניהם). אלא שאם הייתה זו גרות מרצון ולא בכפייה, אזי לא הייתה חשיבות לעובדה שכולם התגיירו במקרה באותו זמן, כי הרצון הפנימי של כל אחד הוא שונה, ולא היו נחשבים ל"קבוצה" אלא ליחידים. אך כעת שלא היה הדבר מרצון אלא בכפייה, ממילא נחשבים הם כקבוצה אחת, והם נשארים קרובים כמו שהיו קודם לכן.
עוד באתר:
אולם מדברי ה"משך חכמה" (על דברים ה, כו) שחולק על המהר"ל נראה, שאכן ע"י מעמד הר סיני כן חל על עם ישראל דין "גר שנתגייר כקטן שנולד" והם כן הותרו בקרובותיהם הקודמות, ומה שהעם "בכה למשפחותיו", היה בגלל העתיד, דהיינו האיסור של קרובות שיהיה מכאן והלאה, שלגביהם לא יחול הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד".
***
"והאיש משה ענו מאד מכל האדם" (יב,ג)
לאחר שדברו אהרן ומרים סרה במשה על כך שלאחר מתן תורה בחר לפרוש מאשתו, מזכירה לנו התורה: 'והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה'. כיצד משתייכים לכאן הדברים?
מסביר הרב מטשעבין: ע"פ הגמרא במסכת שבת (פז ע"א) שהסיבה שבחר משה רבנו לפרוש מאשתו, היתה משום שנשא קל וחמר בעצמו ואמר: 'ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת, וקבע להן זמן, אמרה תורה 'והיו נכנים וגו' אל תגשו אל אשה', אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן – על אחת כמה וכמה!'.
אם כן, מה היתה איפוא טענתם של אהרן ומרים, הרי משה לא עשה זאת סתם, הוא דרש קל וחומר !!. התשובה היא, משום שאהרן ומרים הכירו בקדושתו של משה, אהרן ומרים ידעו שישנו הבדל עצום בין כלל ישראל למשה רבנו, כלל ישראל הוצרכו לפרוש מן האשה לפני מתן תורה, משום שלפי דרגתם, אלו לא היו פורשים מן האשה היה זה מפריע להם לקדושה הנצרכת לקבלת התורה. לעומת זאת, למשה רבנו, לפי גודל קדושתו ומדרגתו הגבוהה לא היו הדברים סותרים זה לזה, ולכן טענו הם שלא היה לו לפרוש מן האשה. בכדי להשיב על טענתם אומרת התורה 'והאיש משה ענו מאד…', משה יכול היה לדרוש את הקל וחמר, כיון שמרוב ענותנותו לא הכיר כלל בהבדל האמור בינו לבין כלל ישראל, וכיון שנשא קל וחומר בעצמו פרש מן האשה.
שבת שלום ומבורך!
