>כך כותב המאזין ששלח את הסיפור לרב ברזילאי:
שלום לך הרב ברזילאי. אני כותב לך את הסיפור הבא כי אני מאמין שיש ביכולתו לתרום המון לכל הורה ומחנך וגם כי יש בסיפור הזה מסר שיכול לקרב את הגאולה ולמהר את בנין בית המקדש. ומה נחוץ לנו יותר בימים אלו מבניין בית המקדש?
עוד באתר:
הסיפור התרחש בדיוק לפני שישים שנה, שנת 1959, סוף תקופת הצנע - בעיר העתיקה בירושלים. אווחח.. איזו ירושלים הייתה זו... ממש ירושלים של מעלה. כמה אהבה ואחווה שררה בין השכנים ברחובותיה הצפופים של העיר. גדולי עולם, ענקי הרוח יושבים בבית הכנסת לצד בעלי מלאכה פשוטים. הניחוחות, הצבעים, ערבי החגים והשבתות, המועדים והרֶגָלים. אך לצד כל היופי הזה שררה גם עניות נוראה בירושלים. דלות שטיפסה על הקירות, אביונות שבצבצה מכל פינה. רבים מבני ירושלים לא טעמו טעם בשר חודשים ארוכים. בשבת היו אוכלים מרק עם עצם – שתיתן קצת טעם... מראה שגרתי לחלוטין היה לראות ילדים עם נעליים מרופטות, ולא מעט תלמידים העבירו יום לימודים ארוך מבלי להצטייד אף לא בפרוסת לחם אחת.
אך כמו בכל הדורות- היו גם עשירים, גם בירושלים היו כמה משפחות כאלו. עושרם התבטא בעיקר בזה שהתגוררו בבתים גדולים, לבשו בגדים איכותיים מאמריקה, אכלו בשפע ואפילו ענדו כמה תכשיטים.
משפחות אלו נהגו במנהג מעניין: קניית שעון יד לחתן בר מצווה. אמנם לא כל משפחות העשירים הרשו זאת לעצמם, אבל היו כמה בודדים שכֶּן יכלו, אחד מהילדים הללו הגיע עם שעונו אל החיידר, והשעון לדאבון לב נגנב ממנו, הרֶבֶּ'ה ר' חנוך סוקולובסקי זצ"ל שהיה מלמד מוערך הצליח בטריק גאוני למצוא את השעון ומבלי לפגוע בילד שגנב.
האזינו לתוכנית המלאה:
