אין הקדוש ברוך מקפח שכר שום בריה, אפילו של 'לבן הרשע'.
לאחר המפגש של אליעזר עבד אברהם אבינו עם רבקה, ונתינת הצמידים על ידיה, והיא חזרה לבית אמה לספר כל המעשה, נאמר: 'וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן'.
רבינו האור החיים הקדוש מוצא פה נקודת זכות אצל לבן, שסיבת הריצה של לבן לכיוון אליעזר, היתה למטרת קנאה ומחאה, שאיש זר דיבר עם אחותו והתנהג עמה בקירוב הדעת, ולזה לבן רץ אליו, כדי לקנא את קנאת אחותו, ורק לאחר ששמע את כל פרטי הסיפור, הזמין את אליעזר לבוא לביתם.
עוד באתר:
רבינו הקדוש מוסיף, שהקדוש ברוך לא קיפח את שכרו של לבן, וכתב עליו בתורתו הקדושה 'ושמו לבן' כדרך שמוזכרים צדיקים, 'ושמו בועז' 'ושמו מרדכי' מה שאין כן רשעים נאמר בהם 'נבל שמו' וכאן שמדברים על לבן הארמי היה צריך לומר 'לבן שמו', אבל כדי לא לקפח את שכרו נכתב כמו צדיק 'ושמו לבן'.
ללמדנו: שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, ואפילו רשע שעשה מעשה טוב, נותן לו השם יתברך את שכרו.
[אור החיים חיי שרה פרק כד פסוק כט]
