"אוי אַ ברוך", אלו המילים אפשר לנחש, שסינן לעצמו שר הפנים החדש, גדעון סער, תוך כדי הסיור המתוקשר והמתוח שערך בשכונות דרום תל אביב, בשבוע שעבר. לא צריך להיות מאנשי סודו כדי לדעת שלגדעון סער נופל כעת האסימון. להתראות לחינוך. שלום למציאות (הקשה). ישראל 2013.
נא להתרגל, בעל בית חדש ודרך חדשה מתחילים במערכת הפנים של המדינה. יש בכך משהו סמלי ואולי סימן לבאות שהשר מ"מצודת זאב" (ליכוד) החליף את השר היוצא מרחוב הקבלן" (ש"ס). גדעון סער, הדמות הממלכתית והכריזמטית, התיישב על כיסאו של אלי ישי, הדמות ה"סקטוריאלית" והאפרורית, המזוהה יותר כ"קבלן ביצוע" שנאבק בגל המסתננים, ובהחזרת העובדים הלא חוקיים לארצם. בדרך, ישי נכווה וחטף מכל עבר: התקשורת ביקרה אותו וארגוני זכויות האדם השמיצו אותו. סער לעומת זאת, זכה ליקר ולחיבוק חם ועוטף לאורך כל הקדנציה, הן מבית – ממשרד החינוך וארגוני המורים והן מכלי התקשורת השונים. אפילו פרשת "המכתב" שצצה לאחרונה ופגעה בו – נמוגה והתנדפה לה לא מכבר, לאחר הקביעה שהמכתב זויף.
בשבועות האחרונים התחיל סער ללמוד את המשרד: קורא חומרים מקצועיים, בוחן את הנתונים והמספרים (המדאיגים), ולומד לעומק את נגזרות התקציב המיועד. אבל נראה שהמצרך החשוב ביותר במשרד הפנים כיום – הוא קצת שקט. בקדנציה האחרונה המשרד היה באור הזרקורים ועבר טלטלות רבות סביב האסון בהר הכרמל, ודו"ח מבקר המדינה שנכתב בעקבותיו – אף המליץ על הוצאת מערך הכבאות מאחריות המשרד.
לא בכדי, קיווה סער להישאר בתפקיד הממונה על החינוך. מה יותר נחמד מלהצטלם עם תלמידי כיתה א' בתחילת שנת הלימודים, לחנוך את "אופק חדש" או להשיק את המיזם החינוכי (הקורץ לליכודניקים) "נעלה לחברון", וכמובן, הדובדבנים שבקצפת – השתתפות בכנסים רבי משתתפים ומסיבות עיתונאים מתוקשרות שטורחות לספר לנו שוב ושוב על תוצאות "מבחני המיצ"ב החיוביות".
עוד באתר:
(הרבה) פחות נעים, זה לפגוש בתושבי שכונת לוינסקי בדרום ת"א, המספרים לשר הפנים האמון על תחום ההגירה במדינה, כי הם מרגישים שהמדינה הפקירה אותם. גם לא קל לעמוד מול סטודנטית צעירה הממררת בבכי וזועקת שאין לה יותר כוחות לחיות בפחד יומיומי שעה שהיא עושה את דרכה בלילות לעבר דירתה, ומקווה כי תוכל להגיע ליעדה בלי שיאונה לה כל רע.
ומהצד השני – הבטן מתהפכת למשמע קולו של ילד בן 8, בנם של עובדים זרים מאריתריאה, ולהתפתל מולו בתשובה דיפלומטיות – כשזה הקטן אומר ל"כבוד השר" (במבטא ישראלי!) שהוא בסך הכול רוצה להישאר בבית היחיד שהוא מכיר- כאן במדינת ישראל.
חז"ל היטיבו לומר על סיטואציות מעין אלו: "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי". כל החלטה עליה יחליט: מבצע רחב להחזרתם לארצות מולדתם או לחלופין על השארות של קבוצות פליטים רבות – הוא פתרון קשה ומורכב הטומן בחובו מחירים גבוהים לחברה כולה. השר סער מבין שכעת- זו הבעיה שלו. אין לו על מי לגלגל את האחריות. אם יסתכל אחורה לא יראה איש מלבד אותם תושבים הנושאים אליו את עיניהם בציפה ובתקווה למציאת פתרון יסוד וארוך טווח לסוגיית המסתננים.
מוקף בטבעת הדוקה של מג"בניקים, דוגמא חיה אולי לבעיה כולה, הוא הצהיר כי "אנחנו לא נבחנים במילים, אנחנו ניבחן במעשים". יש לקוות כי מעבר להצהרתו והבטחותיו אכן יהיו מעשים. פעמים רבות, דווקא אמירות מעין אלו של פוליטיקאים היא כסות ועטיפה לגרירת רגליים ולמסמוס ההחלטות והמדיניות שהוחלטה. "אתה, שרבים רואים בך את יורשו העתידי של ראש הממשלה, איזו סיבה יש לך לריב עם כולם? למה להסתבך עם התקשורת?" יאמרו לו קרוב לודאי, אנשי ח"ן ויועצים אסטרטגים.
נשאיר את הציניות בצד לרגע, דווקא סער, שרצה להישאר בכלל בחינוך – ונחל הצלחה יפה, יכול אם רק ירצה בכך להצעיד את משרד הפנים קדימה ולהוביל שינוי אסטרטגי בטיפול בסוגיית המסתננים.
התקופה הקרובה היא משמעותית וקריטית. בנית גדר הגבול בדרום מסתיימת, שלב בלימת המסתננים מוכתר בהצלחה, וכעת יש לעבור לשלב הבא – טיפול מקיף ומעמיק באלו הנמצאים בארץ בניגוד לחוק ושיקום השכונות הקורסות ממצב זה. אבל בדרך לשם כדאי לו לקחת שיעור דווקא מאלי ישי, שלא חשש מאיבוד הפופולריות ולא חשש "מה יגידו בתקשורת". ישי קבע לעצמו עמדה ברורה, הגדיר מטרות והלך איתן עד הסוף. על השר החדש להחליט: פופולריות או עמידה ביעדים, משימתיות או התחנפות. מי יודע, אולי בסוף גם מהפנים יהיה קשה לו להיפרד.
