שעת מבחן \ הרב נהוראי משה אלביליה

מהי שעת המבחן האמיתית של החיים שלנו? ומה רצה רבי עקיבא איגר מהסנדלר באמצע קבלת פנים?

כ' בטבת תש"פ, 17/01/20 09:54

א+

א-

בפרשתנו מתחילה התורה בסיפור הרועה הנאמן של ישראל, הלוא הוא משה רבינו ע"ה. על חייו ופועלו הרב שעשה למען בני ישראל בארץ מצרים. למרות שמשה גדל בבית המלוכה, ב"ארמון של פרעה", אך עם כל זאת "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". היה אכפת לו מכל אחד ואחד מהם, לדאוג ולשאול בשלומו כמו שמספר המדרש מדרש רבה, סדר שמות פרשה כז':

"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. מַהוּ וַיַּרְא, שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר, חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט, וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר רָאָה מַשֹּׂוֹי גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשֹּׂוֹי קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשֹּׂוֹי אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשֹּׂוֹי אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשֹּׂוֹי זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשֹּׂוֹי בָּחוּר עַל זָקֵן. וְהָיָה מַנִּיחַ דְּרָגוֹן שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם, וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְנָהַגְתָּ בָּהֶן מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג, ד): וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה שֶׁסָּר מֵעֲסָקָיו לִרְאוֹת בְּסִבְלוֹתָם, לְפִיכָךְ (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה". ז"א שמשה זכה לנבואה בגלל הצער שהיה בליבו על אחיו, והנשיאה שלו בעול שלהם.

כשברח משה ממצרים נגלה עליו הקב"ה בסנה כמו שמספרת התורה (שמות ג, א –ב):"ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל האלהים חרבה, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש וסנה איננו אכל". אחרי שברח לו הגדי לשם, פוגש משה רבינו את הקב"ה.

שואל על כך הסבא מקלם – הרי דווקא בחירתו למנהיג של משה רבינו הייתה בגלל מסירותו לגדי, והלא הרי סיכן עצמו במסירות נפש כשהרג את איש המצרי עד שהוכרח לברוח למדין, לכאורה מעשה כביר זה המציין את הנושא בעול כדי להציל את האיש העברי מיד המצרי, וזה מספיק טעם וסיבה כדי למנותו למנהיג של עם ישראל, ואם כן מדוע אחרי כשהגיע משה רבינו אל המדבר היה צריך בחינה נוספת על אופן שבו הוא רועה את הצאן. האם כל מה שעשה עד עכשיו אינו מספיק?

אלא מתרץ הסבא (שפתי חיים, שמות עמוד ג') – יש כאן יסוד גדול, אין האדם מציין וקובע את מדרגתו על פי מעשיו הגדולים, דווקא המעשים הקטנים הם אלו שקובעים את מדרגתו. ומדוע? כיון שמעשים גדולים יש ואדם עושה מעשה הנובע דווקא מתוך מאמץ, והסיבה שמביאה אותו לעשות זאת לא מתוך שזה באמת מדרגתו אלא הקורת רוח שיש לו בעשיית המעשה הוא נותן לו את הדחיפה לעשיית המעשה, בפרט כאשר נמצא יהודי בסכנת נפשות מוכן להכנס לעובי הקורה לעשות מעשה חריג כדי להציל אותו, ממילא מעשה זה לא מציין את דרגת פנימיותו, לעתים אדם יכול לעשות מאמצים כבירים של מסירות, אבל אין בזה עדיין ביטוי לדרגת פנימיותו, ודווקא מעשים הנעשים בלא שימת לב מיוחדת ובלי מאמץ מיוחד, מעשים של יום יום, כמו משה שהיה רועה הצאן ודאג במסירות לצאן, זה לא היה על מעשה חריג אצלו, בזה נבחן גודל מסירותו לצאן"… וכו'.

אם קיבלת ציון טוב במבחן , זה בגלל שחזרת הרבה לפני כן, והכנת את עצמך…
המסירות של האדם תמיד נמדדת בשעת המבחן של החיים שלו, שהיא ניכרת ביותר בשימת לב אל הפרטים הקטנים, לאנשים ה"שקופים". זה יכול להיות שהלכת ברחוב ופגשת פתאום את החבר שלך שלא ראית הרבה זמן, והוא עצמו עבר עליו מכבש של מאורעות שעברו עליו, ואתה חייכת אליו ודרשת בשלומו…
אתה יודע מה החיוך שלך עשה?
את ההשלכות של מעשינו הטובים אולי לא נדע לעולם….
אדם שעם כל הלחץ שעובר עליו, ברגע שמזדמן לך מעשה של מסירות זו שעת המבחן שלך…
למה?
כי אנשים גדולים מתגלים במעשים הקטנים שלהם…שידעו לעמוד במבחן..
וזה לא סתם מבחן, זה לפעמים יכול להיות המבחן של החיים שלך…
משה רבינו מהסנה, בחר בו הקב"ה להיות מנהיג…

ואיך אנחנו יכולים לגלות את זה בחיים? נלמד מהמעשה הבא (אוצר הסיפורים ח"ב עמוד 355 בשם ר' ראובן קרלנשטיין זצוק"ל):
פעם אחת הגיע ר' עקיבא איגר לורשה, לחתונת נכדו, וכל אנשי העיר הסתופפו סמוך לאכסניה שלו, מתפללים לחזות בזיו פניו של גדול הדור.
ראה ר' עקיבא איגר מהחלון את המוני בני האדם שצבאו על דלתותיו ושאל את השמש שלו: "אמור לי, כלום הגיבנת שלי כל כך נוראה עד שאלפי אנשים באים לראות את המום שלי?!"….

על כל פנים הוא שהה באכסניה זמן מה ואז פנה אל אחד מהנוכחים ושאל: "היכן גר פלוני הסנדלר? ברצוני לבקר אותו!" נהייתה סערה גדולה. מה רוצה גדול הדור מהסנדלר, איש פשוט ביותר? לא עברה שעה שעתיים וכל ורשה ידעה שרבי עקיבא גילה צדיק נסתר, הסנדלר…. אלפי אנשים הגיעו במרוצה מכל חלקי העיר לראות את הצדיק הנסתר…

והסנדלר עצמו – לא ידע מה רוצים מהחיים שלו. הוא אפילו לא ידע מי זה רבי עקיבא איגר. סביב בית המלאכה שלו נוצרה מהומה. אלפי אנשים התאספו שם, היה לו חלון קטן שפונה לרשות הרבים, בקושי נכנס קצת אוויר, וכעת מחמת הצפיפות האיומה לא נכנס אויר לחנותו ונעשה מחניק.

הוא צעק: "לכו מכאן, מה אתם עושים פה?"
"באנו לראות את הצדיק הגדול", קראו לעברו.
"איזה צדיק, מי צדיק?", תמה הסנדלר.
הסנדלר אומר שהוא לא צדיק.. נו' אבל אם הרב'ה אומר – ברור שהוא צדיק אלא שצדיק נסתר הוא!
ומהיכן ידע הרב שהוא צדיק, וכי היו לו שם מכתבים שהתגכנב לראותו ?
"צדיק נסתר?" תמה ר' עקיבא איגר, "יתכן, אך לי לא ידוע שהוא צדיק".
"הוא לא צדיק נסתר? אז למה הרב'ה ביקש ללכת אליו מיד כשהגיע לעיר?"

"מה זאת אומרת למה? משום שהוא קרוב שלי, שאר בשרי, ואסור לי להתעלם ממנו. ההלכה היא שזקן הרואה אבידה, זקן, ואינה לפי כבודו – הוא פטור. פעמים שאתה מתעלם. אבל אצל קרוב משפחה כתוב: ומבשרך לא תתעלם", כאן אין היתר של "והתעלמת" ואפילו זקן מחויב בכך , לכן הייתי מוכרח לבקר את קרובי אף עלי פי שסנדלר הוא…
מעשה קטן עם השפעה רבה!

בשבועות אלו מתחילים אנו לקרוא את פרשיות השבוע אשר נקראות בפי כל "ימי השובב"ים", שבהם ישנה הזדמנות לחזור בתשובה, לאדם שלא חישב וכילכל את צעדיו בימים הנוראים, בימי השובב"ים מתגלה אור גדול בכל בית ישראל, לרצון לאדם להתחבר לצד אלוקות בה' יתברך… שתחליט לעשות זאת מצד אהבת ה' העצמית שלך ולא מצד היראה…

שבת שלום ומבורך.

—
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
דוד בן שמחה הי"ו.
יפה בת זוהרה תחי'.