ניצן של האמונה \ הרב נהוראי משה אלביליה

הנושא המדובר ביותר בשנים האחרונות בעולם היהדות: הוא אמונה. יש באמונה פרטים ופרטי פרטים דרגות ותתי דרגות, אך מעל כולם יש בה את הלב הפועם של היהודי שרוצה להתחבר לאלוקיו…

מישהו שאל אותי פעם: למה מדברים תמיד רק על אמונה, אמונה ואמונה? אין נושא אחר לדבר עליו שימשוך את  הלב של האנשים?

עניתי לו: יסוד היסודות ועמוד החכמות, זוהי האמונה, עד ששמעתי פעם בשם החזון איש זצוק"ל, שיהודי בלי אמונה ובטחון צריך לבדוק אחריו אם הוא יהודי.

אך פעמים ישנן שאלות באמונה, וטוב לשאול. כי אם אדם לא שואל ומקבל תשובה, השאלה יכולה לקנן בליבו הרבה מאוד זמן חסרת מענה ומערערת את יציבותו הרוחנית. ללא אמונה זה כמו עוגת גבינה בלי תחתית בצק, זה כל כך מתוק אבל בלי תחתית יציבה הכל נופל….  וכידוע אי אפשר לבנות בנין ללא יסודות…

כותב הסבא מקלם זצוק"ל (בית קלם – אמונה ומידות, עמוד כב') וכעין זה ראיתי ג"כ בספר "דרכי יאשיהו" (יסודות נפלאים בדרכי החיים – פרק האמונה) לגה"צ הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א, שביאר כעין זה, וזה לשון הסבא: "יש שני מיני בני אדם המאמינים בהשי"ת. א. מאמין בהקב"ה מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועכ"ז אמונתו חזקה. ב. שבא אל אמונת הדת מחמת חקירה.

והחילוק ביניהם: הראשון יש לו מעלה שאי אפשר לפתות אותו, אף אם יאמר לו כמה חקירות הסותרות ח"ו את אמונתו, כי אמונתו חזקה מפני קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם. אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו רק מצוות אנשים מלומדה בלי טעם ושכל.

אבל השני יש לו מעלה שמחמת שהכיר הבורא יתברך שמו מחמת גודל חקירתו, הוא חזק אצלו באמונה שלימה ובאהבה גמורה. אבל ג"כ יש לו חסרון שבקל יוכל לפתותו, שאם יביאו לו ראיות הסותרות יתפתה ח"ו.

אבל מי ששני המידות בידו אין למעלה ממנו. דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק,, וג"כ באה לו שחקר בעצמו. זו היא אמונה שלימה וטובה".

שני יסודות שבלי אחד את השני האמונה לא קיימת…

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה לי בצאתי ממצרים" (יג,ח) וג"כ בהמשך (יג, יד): "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מזה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים".

מה החשיבות כל כך להעביר את יסודות העם היהודי לבנים, שהתורה שבה ומדגישה זאת בפרשת התפילין המובאת בסוף הפרשה?

אלא כשקוראים את דברי הסבא מקלם הדברים מובנים היטב, להחדיר בילדים הקטנים שנמשלו ל"בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך", לשתיל רך העושה את דרכו במסילה העולה בית אל את האמונה בקב"ה.

וכך זה מה שאנו עושים בליל הסדר מדי שנה בשנה, עת הבית ערוך ומצוחצח, וכל בני הבית יושבים סביב השולחן, ובמיוחד הילדים הקטנים שהם גולת הכותרת של הערב הזה..

הם דור ההמשך.

שאף פעם לא נשכח זאת…

ומה הלב של האמונה?

על כך ראיתי סיפור נפלא בספר "פלא דורש" (ביאור על ספר "פלא יועץ" לר' אליעזר פאפו זצוק"ל) לרה"ג ר' אילן גוזל שליט"א ראש בית המדרש "ילדי שגיא ויעקב" – אשדוד:

"פעם נכנסה אשה אל ה"בעל שם טוב" הקדוש מיד בצאת השבת כשסיימו תפילת ערבית, בטרם הבדילו על הכוס. עמדה בפתח בית המדרש והחלה לבכות: "רבי, תעזור לי! רבי תושיע!".

שאל אותה ה"בעל שם טוב": "מה לך בתי?" והאשה ספרה: "בתי הגיעה לפרקה ואין לי פרוטה".

לכמה אתם זקוקים?" – שאל אותה, נקבה האשה בסכום של כסף.

אמר ה"בעל שם טוב" לתלמידיו: "כל אחד ואחד יכניס את ידו לכיסו ויוציא את כל מה שיש לו".

מיד הכניסו כולם את ידיהם לכיס, כל אחד הוציא כסף והניחו על השולחן. ספרו את כולו – והנה הגיעו לסכום המדויק שהיא נזקקה לו!

ויהי הדבר לפלא!

עצם הנס פלא פלאים, ויותר ממנו – השעה בה ארע, שהרי כבר אמרנו כי במוצאי שבת התרחש המעשה, עוד בטרם הבדילו על הכוס, וכיצד היה בכיסיהם כסף?

כשסיפר המגיד ממזריטש זצ"ל את המעשה המופלא לתלמידיו, אמר להם: "היודעים אתם מהי ההתפעלות הגדולה ביותר שיש בסיפור הזה?".

אמר אחד התלמידים: "הפלא הוא איך היה בכיסיהם כסף כשעוד לא עשו הבדלה".

"לא" – אמר לו המגיד – "נסים כאלו היו קורים אצל הבעש"ט באופן תדיר! אין להתפעל מכך!"

אמר שני: "הפלא הוא שהגיעו בדיוק לסכום שהייתה צריכה".

"גם מכך אין להתפעל" – אמר המגיד.

"אני מפעל ביותר מאהבת ישראל העצומה של הבעש"ט" – אמר תלמיד שלישי – "הרי הבעל שם טוב לא היה צריך שיהיה כסף בכיסי התלמידים. יכול היה להביא את כל הכסף מן הכיס שלו. הוא רצה לזכות את כל תלמידיו במצוה, ולכן שיתף את כולם".

ועדיין אמר המגיד שלא זו הנקודה המיוחדת בספור. מה כן?

"איני מתפעל מהבעל שם טוב אלא מתלמידיו" – הסביר – "שהייתה להם אמונה אמיתית כל כך עד שהכניסו את ידיהם לכיס על אף שידעו בוודאות שאין בו כלום, ובוודאי לא כסף! הם לא אמרו מלה ולא שאלו ולא פקפקו, אלא מיד הכניסו ידיהם לכיס! כח האמונה הזו הוא ההתפעלות האמיתית!

בשבוע שעברנו חל יום הילולתו של ה"בבא סאלי" זצוק"ל, ובשבוע הבא יחול יום הילולתו של הצדיק הקדוש ר' נסים מויאל זצוק"ל, שני ענקי רוח שחיו בדורות האחרונים עמנו, אצלם כפי העובדות ומעשי המופת שמספרים ומסופרים מדי שנה בשנה, יכולת לראות ולהריח קצת הוד קדומים, קדושה אמיתית, דבקות אמיתית בה' יתברך.

והכל מה? בזכות האמונה! שפעפעה כחלב רותח בליבם של כל אותם יהודים שחילו את פניהם אם זה לברכה, ואם זה לעצה, ואם זה לפרוק את את אשר על הלב. כוחה של האמונה צריכים אנו ללמוד מהצדיקים הקדושים הללו גם אנו.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

המאמר נכתב לרפואת: יונתן בן ספיר רעיה הי"ו. דוד בן שמחה הי"ו. יפה בת זוהרה תחי'. הגה"צ הרב יאשיהו יוסף בן זהרי תחי' בתושח"י.