וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
רבינו האור החיים הקדוש מפרש את הפסוק בדרך רמז שהוא מתייחס ללימוד התורה ותנאיה, שהם מקרבים את הגאולה שתהיה על ידי משה רבינו עליו השלום.
'וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת' – שילמדו את התורה שהיא משולה לשמן זית שהיא מאירה את נשמת האדם. אולם התורה מאירה לאדם הלומד אותה, רק בתנאי שיהיה 'זָךְ' – שילמד תורה זכה ונקייה לשם שמים בלי פניות.
עוד באתר:
וזה לשון קודשו: 'ויקחו אליך שמן זית זך' ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן, מה השמן מאיר לעולם כך התורה, ודקדק לומר 'זך' שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר חס ושלום או להתגדל וכדומה, אלה הם שמריה. עד כאן לשון קודשו.
יש להדגיש את החידוש בדברי רבינו הקדוש כאן, שבדברי הראשונים והפוסקים מפורש שמותר ללמוד תורה על מנת 'להתגדל' ולהיות רב, וכל האיסור הוא רק מי שלומד בכדי 'לקנטר' אחרים בתורתו. ולמרות כך כותב רבינו הקדוש שאפילו הלומד בשביל להתגדל, זה כמו שמרים ולכלוך בתוך יין.
יתירה מכך כותב רבינו הקדוש בפרשת בחוקותי, שלמרות שמותר ללמוד על מנת להתכבד, מכל מקום אין תורה זו מצילתו מיצר הרע.
וזה לשון קודשו: והגם שאמרו שמותר ללמוד על מנת להתכבד, לא שיש רצון הבורא בלימוד זה, אלא לתכלית היוצא ממנו שיבוא ללמוד לשמה, ותורה זו אין בסגולתה להציל מיצר הרע בבוא עבירה לידו. עד כאן לשון קודשו.
כלומר: מה שהותר ללמוד שלא לשמה, אין זה היתר גמור, ואינו עולה לרצון, וכל מה שהותר הוא לתכלית היוצא ממנו שיבוא ללמוד לשמה.
לעומת זאת, יש חידוש מפתיע שכותב רבינו הקדוש בספרו 'ראשון לציון' בהלכות תלמוד תורה, שלפני שהאדם זכה לאורה של תורה, מותר לו ללמוד אפילו לקנטר, ולאחר שלמד תורה אז יתקיים בו דברי חכמים 'המאור שבה יחזירנו למוטב', ואז גם ללמוד לקנטר אסור.
[אור החיים תצוה פרק כז פסוק כ]
