בסיפור מתאר ר' שלמה קרליבך את המפגש שלו עם מנקה רחובות בתל אביב, או כמו שהוא כינה אותו "הגיבן הקדוש". אותו מנקה מספר לר' שלמה על חייו רצופי הכאב, התלאות שעבר בשואה, ועל משפט אחד ששמע בילדותו כשהיה בשבת בבית המדרש של האדמו"ר מפיאסצנה, משפט שהחזיק אותו בימי הזוועה ונתן לו את הכוח לעבור את המשברים.
הגיבן מתאר את המעמד אצל הרבי בפיאסצנה כשכל הילדים סביבו כמו מלאכי השרת, והרבי עוצר את הכל פונה אל הילדים ואומר להם :"ילדים, ילדים יקרים! הדבר הכי גדול זה לעשות טוב למישהו אחר". הוא היה עוד ילד כשנשלח למחנה העבודה (כיוון שהיה לו מבנה גוף גדול), ורגע לפני שעמד כבר לרוץ לגדר מתוך ייאוש שמע את קולו של הרבי בתוך ראשו: "ילדים יקרים! הדבר הכי גדול זה לעשות טוב למישהו אחר".
"הסיפור המיוחד הזה הוא הנצחה לניצחון של יהודים, שלמרות מה שעבר עליהם פשוט רצו להיות טובים, לעשות טוב. גם כשמי שעמד מולם היה כל כולו עסוק בלעשות רע לשם רע, הם הלכו עם האמונה שהדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טוב למישהו אחר", אומר פרישמן.
