אם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם'
מפרש רבינו האור החיים הקדוש, שהתפילין נקראים 'חוקה', וכפי שנאמר 'ושמרת את ה'חוקה' הזאת למועדה מימים ימימה', וזה הפירוש אם 'בחוקותי תלכו', שיש מצוה ללכת כל היום עם התפילין שנקראים 'חוקה', אמנם רק בתנאי, שיכול ליזהר ולשמור על המצוות המיוחדות שיש בהם, שצריך ליזהר שלא יסיח דעתו מהם, וכיוצא בזה, וזה הפירוש 'ואת מצוותי תשמרו' שישמרו את אותם המצוות הנוהגות בשעת הנחת התפילין.
ועל ידי כך יתקיים בנו המשך הפסוק 'ועשיתם אותם' לשון 'תיקון', (כי עשייה לשון תיקון, כמו ובן הבקר אשר עשה, כלומר ובן הבקר אשר תיקן לאכילה) שאנו מתקנים את עצמינו להשראת השכינה. וכמו שכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך', ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, שזה מתייחס לתפילין שבראש, שהאדם הלובש אותם בקדושה, השכינה שורה עליו, ולכן זה מביא פחד אלוקים על הסובבים אותו.
עוד באתר:
ואכן כך נהגו רבינו האור החיים הקדוש ותלמידיו, ללכת עם תפילין כל היום, וכפי שמעיד רבינו הקדוש במכתבו על סדרי הלימוד בישיבתו הקדושה בירושלים, וזה לשונו: 'ואופן הלימוד הוא בטלית ותפילין כל היום, ובקדושה וביראת שמים, ובענוה, ובכל מילי דחסידותא'.
ובהקדמה לספר 'ראשון לציון' כותבים תלמידי רבינו הקדוש: 'הרב דומה למלאך ה' צבאות, מעוטף בטליתו ותפילין בזרועו.
וכך מתאר רבי שלמה חסאן בהקדמת ספר 'קדשי דוד' את לימודו של רבינו הקדוש: 'דמי לבר אלהין, אינו אלא שרף, כמראה הבזק, פטיש החזק, עמוד הימני, יושב בשבת תחכמוני, מוכתר בנימוסו, מעוטף בטליתו, פאר חבוש על ראשו, תפילין דרב חבי"ב מבוקר לערב.
[אור החיים בחוקותי פרק כו פסוק ג, פירוש כה]
