נאמר אצל נושאי הארון שבו היו מונחים הלוחות 'וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים', ושואל רבינו האור החיים הקדוש, מדוע התורה כפלה את הדבר, 'וחיו ולא ימותו' די לומר 'וחיו' או די לומר 'ולא ימותו'.
ומתרץ רבינו הקדוש שכתוב כאן שני דברים, שבנוסף לכך שאם יזהרו כל אחד לעשות תפקידו כראוי לא ימותו, גם עצם ההתעסקות בארון התורה תביא להם ברכה לחיים, ואריכות ימים.
ובלשון קודשו של רבינו: 'כי בהתעסקם בארון שבו התורה, שהוא מקור החיים, יאריכו ימים'. עד כאן לשון קודשו.
עוד באתר:
ובפרשת כי תצא כותב רבינו הקדוש במעלת התורה הקדושה, וזה לשון קודשו: 'כל העולם כולו בה נברא, בשבילה נברא, ובה מתקיים, וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנים בה'.
ובפרשת כי תבוא כותב רבינו הקדוש, וזה לשונו הקדושה: גם ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה, ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין, במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטוב שבעולם.
[אור החיים במדבר פרק ד פסוק כ]
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
