כל אחד גדל עם זה…
בונה את זה..
כשמתבגר אומרים לו "תבנה את זה וזה"..
ואיך עושים את זה, ולמה אני מתכוון?
הבה נביט בפרשת השבוע בחטא מי מריבה (כ,יב): "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם".
חטא מי מריבה כידוע במפרשים היה חטא דק מן הדק השייך אל משה רבינו, והרבה קולומוסים נשתברו במהלך הדורות לבאר ולפרש עומק חטא מי מריבה, שהייתה כאן לכאורה בעיה של אמונה, דקה מן הדקה, אך הבה ננסה לגעת במקצת דק מן הדק:
כותב הרשב"ם בביאורו לתורה כי משה טעה במה שאמר לו הקב"ה "קח את המטה", ולא האמין שבדיבורו עם הסלע יוציא ממנו מים, אלא בהכאת מטה כמו שעשה ברפידים".
עוד באתר:
ומקשה על כך בעל ה"שיעורי דעת", הגאון ר' יוסף יהודה לייב בלאך זצוק"ל (הובאו הדברים בספר "חכמת המצפון"), שני קושיית נפלאות ביותר:
א. מדוע עם ישראל נענש כל כך בחטא של טעות ושגגה? הלא זו הייתה טעות?
ב. במה נמצא בהם עוון אשר "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", האם בזה לא היה נס ופלא שמשה יכה ויצאו מים חיים, האם לא היה כאן קידוש שם ושמיים?
וכותב הרב לתרץ יסוד נפלא לחיים:
גם בחטא בשוגג, יש מקום ושורש בנפש האדם וחלק ממזיד הוא, כי אלמלא כן לא היה האדם נכשל בחטא גם בשוגג, ולכן כששגגו משה ואהרן וטעו בחושבם שהוצאת המים צריכה להיות ע"י הכאה על הסלע במטה, הנה היה לטעות זאת מקום ושורש בנפשם ונשמתם [וטבעיות עצמה יכולה לשלוט בכל אדם] , ומתוכה נבעה ויצאה הטעות".
כך הוא בכוחות האדם, עד כמה שיעדן האדם ויזכך את עצמו, מכל מקום חיים בו כוחותיו הטבעיים ופועלים הם עליו, ואף האדם הכי גדול כ"ז כשהוא בחומרו אי אפשר לו להזדכך כולו להנקות מהטבעיות שלא תשלוט עליו כלל, והיות שהאדם בטבעיותו וחושיו רגיל הוא לראות ולהרגיש את הדבר המוחשי והמעשי לכוח יותר מועיל, ממילא יש אשר גם נעשה בדרך נס, ירגיש בנפשו כי זה יעלה יותר נקל [בקלות] כשישמש לזה כוח של מעשה ופעולה גשמית, ובהכאה על הסלע נוטה האדם להרגיש יותר את הפעולה עקב עצם כוח ההכאה, ובדיבור אל הסלע אין זה אלא ענין רוחני.
וזה היה החטא שחטאו, שהאמונה בה' לא הייתה חזקה ותקיפה אצלם, עד שמידת מה מטבע האדם לא היה צריך בכוחו להפריעם ולהטעותם, לחשוב שבהכאת המטה על הסלע יצאו מים ולא ע"י דיבור, וכיון שנמשכו אחר כוח הטבעי הזה וטעו, הרי נמצא בהם חסרון בבהירות האמונה האמיתית, לידע ולהרגיש שאין דבר העומד בפניו רצונו ויכולתו של הקב"ה, ולכן אמר להם השם יען לא האמנתם בי".
ב. ומכיון שטבע האדם כך הוא, להרגיש את הדבר המוחשי ליותר מועיל ויותר פעיל, ממילא נגרע ונעדר עי"ז מדת קדושת השם, כי כשיראה הנס של הוצאת מים מן הסלע כי הוא בא בהכאה, אינו מורגש אצלו כל כך הנס, ואינו מעורר בו כל כך ההתפעלות, כפי שהיה פועל עליו בראותו את המים יוצאים מן הסלע על ידי דיבור בלבד, וכו',
ולכן כשאתה צריך משהו תקיף וחזק שאפשר ללמוד ממנו, גם אתה הקטן לחיים, קח את הדבר הזה, את אותם הכוחות הטבעיים שנתן לך ה' לעמוד כנגדם חזק ותקיף, ואיתם תבנה אמונה תקיפה חזקה ואמיתית במיוחד בבורא עולם, אמונה של שורשים איתנים ונעלים!
ומה באמת הכוח כשהאמונה חזקה ותקיפה? מה אפשר ללמוד מזה?
כך אנו לומדים במעשה הבא (אוצר הסיפורים ח"א עמוד 41):
"מסופר על מעשה שהיה אצל בעל ה"בית הלוי", הגרי"ד סולובייציק זצ"ל.
יום אחד הגיע בבהלה לביתו של הגרי"ד אחד הסוחרים שבעירו וסח בפניו את דאגתו.
וכה אמר האיש: "המשטרה המקומית עורכת עתה חיפושים אחרי סחורה מוברחת. קבוצות של שוטרים עוברות מחנות לחנות ובודקות את הסחורה הנמצאת בה. האיש אשר בחנותו תימצא סחורה מוברחת צפוי לעונש גלות בסיביר. מכיון שכך – אמר הסוחר גדל פחדי, שכן חנותי מלאה סחורה מוברחת, ומה אוכל לעשות כעת?"
מששמע הגרי"ד את הדברים הוציא מארון הספרים ספר "נפש החיים" והחל ללמוד עם האיש את עניין "הסגולה הנפלאה".
וכך כתוב בנפש החיים: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו שום רושם כלל, כשאדם קובע בליבו לאמור הלא ה' הוא האלקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטל מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".
לאחר שעתיים רצופות של לימוד הופיעה בבית הרב אשתו של בעל החנות ובפיה בשורה: "ניצלנו", אמרה האשה, "השוטרים סיימו זה עתה את בדיקת החנויות באזורנו ועל החנות שלנו דילגו!
וכך היא סיפרה: בהגיע עת הצהריים סיימו השוטרים לבדוק את החנות הסמוכה לחנות שלנו, ואז החליטו לעשות הפסקה במלאכתם. כדי שידעו היכן להמשיך אחר ההפסקה עשו סימן על חנותנו. משנגמרה ההפסקה התעורר ויכוח בין השוטרים אם הסימן מציין את המקום שבו סיימו את מלאכתם לפני ההפסקה, או שמא זהו סימון של החנות אשר ממנה עליהם להתחיל את המלאכה אחר הצהריים. לבסוף הוכרע הויכוח כדעת האומרים שחנותנו כבר נבדקה,. ובדרך זו עזרנו ה' וניצלנו, סיימה האשה.
כל זה אירע באותה שעה שבעל החנות ישב והגה בסגולה הנפלאה ודבק במחשבת: "אין עוד מלבדו".
מה יכולה לעשות הכרה פשוטה בקב"ה בלי שאלות טענות ומענות?
זו התשובה…
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים
—
המאמר נכתב לרפואת:
בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
מ"א יפה בת זוהרה תחי'.
מו"א דוד בן שמחה הי"ו.
בתושח"י.
ורפואה שלמה לכל חולי הנגיף בארץ ובעולם!
