בפרשתינו כותב רבינו האור החיים הקדוש על שכרן של מצוות שנתן לנו ה' יתברך. וזה לשון קודשו: 'והגם שכפי האמת, עלינו לשלם שכר לאלוקינו בה', שהטעימנו עריבות נעימות ומתיקות אהבתו בלבנו, מתוקים וערבים לאין תכלית, אלא שיטול האדם שכר על התעצמותו עד שהשיג טעם בחיים'. עד כאן לשון קודשו.
כלומר: אחרי שהאדם זכה להשיג את טעם התורה והמצוות, לא מגיע לו שכר, כי השכר והתענוג הגדול עלי אדמות, זה ללמוד תורה ולקיים מצוות. ומה שהאדם מקבל שכר, הוא על ההתמודדות והיגיעה עד שהגיע לטעום את הטעם המתוק של התורה והמצוות.
ובפרשת ראה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקיכֶם' שעצם הדבר שאדם זוכה לשמוע דברי תורה, זה הברכה בעצמה ואין צריך לברכות נוספות, וכל השאר זה בונוסים. ואדם צריך לא לצפות לשום שכר, ואדרבה הוא צריך לשלם לה' על התורה המתוקה שנתן לנו.
עוד באתר:
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו 'שמעו ותחי נפשכם,' והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו, כי עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה מופלאת, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה.
[אור החיים ואתחנן פרק ו פסוק כה. ראה פרק יא פסוק כו]
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
