אומר רבינו האור החיים הקדוש האדם נמצא כל ימיו במלחמה עם יצר הרע עד הרגע האחרון, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תאמין בעצמך עד יום מותך. ואמרו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ולכן אין לאדם לשמוח רק כשיגיע לסוף חייו.
וגם כשזוכה אדם ללמוד תורה ולקיים מצוות, לא תהא שמחתו שלימה בקיום חלקי של המצוות, אלא רק אם קיים את כל התורה כולה מתחילה ועד סוף.
וזה הרמז בפסוק: והיה – אין והיה אלא לשון 'שמחה'.
'עקב תשמעון' – 'עקב' לשון 'סוף', כמו העקב שהוא ברגל בסוף גוף האדם, רמז הפסוק שרק כשיגיע אדם לסוף חייו כראוי, ולמד תורה וקיים כל המצוות, יוכל לשמוח.
עוד באתר:
וזה לשון קודשו: 'אדון הנביאים, בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים, כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר ציוה ה' לעשות, אז ישמח ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצוות ה', עליו אמר שלמה 'ולשמחה זו מה זה עשה', וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח, כי אין נכון לשמוח מי שהוא עתיד לעמוד בבושה וכלימה לפני מלך גדול'.
[אור החיים עקב פרק ז פסוק יב]
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
