כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:
כותב רבינו האור החיים הקדוש מלך המשיח תאב ומצפה מתי יבוא לגאלנו, ומכיון שנתינת צדקה מקרבת את הגאולה, עלינו להתאמץ בכל לבנו, להרבות בנתינת צדקה בשמחה כדי לקרב הגאולה.
ועל זה מרמז הפסוק שלפנינו:
'כי יהיה בך אביון' – שהוא תאב בנו לבוא לגאלנו. 'מאחד אחיך' – הוא המשיח שהוא המיוחד שבעם ישראל.
'באחד שעריך בארצך' – שהוא תאב לבוא לארצנו הקדושה, לשערי העיר ירושלים.
'לא תאמץ את לבבך' שלא יאמץ את לבבו, אלא יפתח ידו בכל כוחו, למלאות את תאוותו וחשקו של המשיח שחפץ לגאלנו. וזה על ידי נתינת צדקה שמקרבת את הגאולה.
עוד באתר:
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד המיוחד שבאומה, שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבוא, והוא מלך ישראל משיחנו, אשר הוא אביון באחד שעריך בארצך. ואומרו 'בארצך' העיר מקום תאותו היא ארץ הקדושה אשר ה' אלוקיך נותן לך, שהוא תאב מתי תפקוד העיר היונה, חמדת הלבבות. ויצו ה' לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו, אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות חשק אחד המיוחד. כי באמצעות מעשה בני אדם, ובפרט במצוות הצדקה, דכתיב בצדקה תכונני. וגמר אומר 'מאחיך האביון' הידוע, שיעריך אדם בדעתו שהמעשה היא לתכלית דבר זה של 'משיח ה' – שמו חיים'. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים ראה פרק טו פסוק ז]
