וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל, וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת, לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ:
בפרשתינו עוסקת התורה בענין 'גואל הדם', שמי שהרג נפש בשגגה צריך הרוצח לברוח לערי מקלט. ואם לא ברח, יכול קרובו של הנרצח להרוג את הרוצח מדין 'גואל הדם'. אולם ערי מקלט מועילים רק לרוצח בשוגג, אבל רוצח במזיד, גם אם ברח לערי מקלט יכול גואל הדם להורגו שם.
ומפרש רבינו האור החיים הקדוש את כל הפרשה, בדרך רמז על 'יצר הרע', שינוס לעתיד לבוא לערי מקלט. אולם זה לא יועיל לו כי הוא הרג במזיד, ולכן הקדוש ברוך הוא יהרוג אותו.
עוד באתר:
וכך מפרש רבינו הקדוש, וכי יהיה איש שונא לרעהו היצר הרע נקרא 'שונא' כי אין שונא לאדם כמו יצר הרע. וארב לו וקם עליו שהוא אורב לאדם כדי להחטיאו, ומסביר לו על עבירה שהיא מצוה ועל ידי כך מכשילו, וכשהוא מכשילו בשוגג, יכול הוא כבר להחטיאו במזיד. ועל ידי החטא הוא "קם' ומתגבר ושולט על האדם ועל ידי כך והכהו נפש ומת שהוא חובל ומכה את הנפש, כי על ידי החטא תמות הנפש.
ושלחו אותו זקני עירו הם הבית דין של מעלה ששם הוא עירו ומקומו של שר אדום. ונתנוהו ביד גואל הדם שיתנוהו ביד אבינו שבשמים שהוא גואל דמם של ישראל. ומת שימות בעצמו על ידי נגיעת יד ה' בו, שהוא מושיט אצבעו בהם ושורפם.
וממשיך הפסוק ואומר ובערת דם הנקי מישראל שהרי כמה דמים רבים ששפך באורבו. ואז יהיה וטוב לך כי בהיבטל רוח הטומאה תהיה נשלמת בחינת הטוב אצל בני ישראל.
[אור החיים שופטים פרק יט פסוק יא]
