'כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה, ולקחת לך לאשה, והבאתה אל תוך ביתך, וגלחה את ראשה, ועשתה את ציפורניה, והסירה את שמלת שביה מעליה, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, והיתה לך לאשה, והיה אם לא חפצת בה, ושלחתה לנפשה, לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה, תחת אשר עניתה.
רבינו האור החיים הקדוש מבאר על דרך הרמז את הפסוקים האלו. וזה לשון קודשו: 'הנה כל בנין העולם וקיומו, תלוי במעשה עם בני ישראל, אם יטיבו דרכיהם העולם קיים, וישמחו השמים ותגל הארץ, גם ה' אלקינו ישמח ויגל בנו, ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון יצר הרע, ובא הכתוב להעיר האדם כי ביציאתו מעולם העליון לבוא לעולם הזה, יהיה מוכן למלחמה' וכו'…
וידוע שהיצר הרע נקרא 'אוייב' של האדם, וכן אין מלחמה גדולה יותר ממלחמת האדם עם יצרו הרע, כי היצר תמיד אורב לאדם, וברגע קטן שאדם מתרפה במלחמה, היצר יקום עליו ויאבדהו מן העולם, ואדם שמנצח את יצרו, הוא הגיבור האמיתי וכמו שאמרו רבותינו 'איזהו גיבור הכובש את יצרו'.
עוד באתר:
וזה מה שהפסוק אומר, 'כי תצא למלחמה על אויביך' זה היצר הרע, אפילו שהיצר תקיף יותר מכח האנושי, מבטיחה התורה 'ונתנו ה' אלקיך בידיך'.
'ושבית שביו' את מה שהוא שבה מבחינת הטוב על ידי פיתוייו, וכבר כמה נשמות מעם ישראל שבויות בידו.
'וראית בשביה אשת יפת תואר' שהנפש נקראת 'אשה', והיא 'יפת תואר', כי הנפש יפה עד מאד, אלא שמתנוולת במעשים הרעים שהאדם עושה, וכאשר מנצח את היצר הרע, רק אז יראה ויבין כמה נפשו יפה ונעימה היא.
'וחשקת בה' אותו החשק שהיצר נותן לאדם לעשות עבירות, יקח את אותו חשק ויעשה מצוות, לתקן לעצמו מקום בעולם הבא שהוא עולם הקיים שכולו טוב.
ואמרו חכמינו שהגוף נקרא 'בית', כי מעידים על האדם קורות ביתו, 'זה הגוף', וכשנוצח את יצרו, הוא מביא את נפשו לתוך ביתו, ויקרא 'בעל נפש', כי כשאדם עושה עבירה הנפש הולכת מן הגוף, כי הגוף והנשמה קשה להם להסתדר יחד, וכאשר הנפש חזרה לגוף, אבל עדיין המקום בגוף מלוכלך מהעוונות שקדמו לתשובה, וצריך לנקות את מקום השראת הנפש, מתחלואים הרעים, וזה בחינת שערות של הראש, וכן להסיר את בחינת הקליפה הרמוזה בציפורניים, לכן כתבה התורה, 'וגלחה את ראשה, ועשתה את ציפורניה', 'והסירה את שמלת שביה מעליה', שזה היא הביאה משבייתה שהוא מקום טמא, וזה על ידי תשובה, וההתבוננות במעשי ה' יתברך, 'וישבה בביתך' תבחר מקום מושב לנשמה בית המיוחד לישראל שהוא בית המדרש, 'ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים' ותתוודה בבכי על אשר מעלה באביה ואמה שנפרדה מהם על ידי העוונות, 'אביה' זה הקדוש ברוך הוא, ו'אמא' זה כנסת ישראל, 'חודש ימים', רמז בזה לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול.
'ואחר כך תבוא אליה' תזכה על ידי העמל שעמלת, להנות מאורה הגדול של הנשמה, וגם ליום תחיית המתים תהיה אותה הנשמה מיוחדת לאותו אדם לחזור לגופו, וזה שאמר הפסוק, 'והיתה לך לאשה'.
ובפרשת אמור, כותב רבינו הקדוש, 'שכל אדם בא לעולם ממקום מסויים בעולם העליון, וכל המטרה בעולם הזה היא להחזיר את הנשמה בדרגה יותר גבוהה מהמקום שהיא ירדה משם לארץ, ואדם שאינו יכול להתעצם ולהיטיב לנפשו להאיר לה לעולם העליון, על כל פנים יזהר שלא ירע לנשמה, וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום 'והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנה' ודרשו רבותינו 'תנה לו כמו שנתנה לך' והוא אומרו 'ואם לא חפצתה בה ושלחתה לנפשה' פירוש שלא ימסרנה בידו של השבאי הוא יצר הרע, אלא 'ושלחתה לנפשה' שתשאר בת חורין'…
[אור החיים כי תצא פרק כא פסוק א]
