בפרשתינו נאמר וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקיךָ שָׁמָּה, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
הקשה רבינו האור החיים הקדוש שהרי הפסוק רוצה לעורר אותם שיחזרו בתשובה. ולכאורה קשה מדוע הזכיר הפסוק את 'הברכה' שהקדוש ברוך הוא נותן להם, שהרי אין זה סיבה שיחזרו בתשובה, ורק הקללה היא מכניסה מורא בלב האדם וגורמת שיחזור בתשובה.
עוד באתר:
ותירץ רבינו הקדוש, שגם 'הברכה' היא סיבה לעורר את האדם בתשובה. כי כשיתבונן האדם שכאשר הוא מתנהג כראוי והוא מיטיב מעשיו לפני הקדוש ברוך הוא, מסובבים אותו ברכות והשפעות טובות, ורק עכשיו שהוא עזב את דרך החיים באה עליו 'קללה', מזה ישכיל ויבין שהקללה באה מפני שאינו עושה רצון השם, וזה יהיה על ידי שיבחין ויתבונן, שכאשר הוא התנהג כראוי באה אליו הברכה.
ומוסיף רבינו הקדוש שהתבונן וראה דבר פלא בפסוק שלפנינו, המגלה את חיבתו של ה' יתבך אלינו. ובלשון קודשו: 'והצצתי וראיתי מה נעמה חיבת הקודש אשר חיבב אלוקינו אותנו' שלגבי הברכה כתוב 'כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה' שהברכה תגיע מיידית עליך ממש. ואילו לגבי הקללה נאמר 'וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ' שזה יבוא ויגיע רק 'לפניך', ולא תבוא ממש על האדם, כדי שתמיד תהיה לו אפשרות לחזור בתשובה ולמנוע את הקללה.
[אור החיים נצבים פרק ל פסוק א]
