השיבנו אבינו:

יו"ר "איילת השחר", הרב שלמה רענן: "בימי הקורונה הבנו יותר כמה אנשים צמאים לשמוע"

יו"ר ארגון "איילת השחר", הרב שלמה רענן בראיון מרתק על תנועת הקירוב בקיבוצים והיישובים המרוחקים ועל הכמיהה הגוברת לדבר השם, דווקא בימי הקורונה: "הבקשות לחברותות שברו שיאים" | על התחושות מהשטח: "אנשים מחכים שנדפוק להם על הדלת"

אפרים דוד

כ"ט באלול תש"פ, 18/09/20 07:28

א+

א-

ארגון איילת השחר, בראשו עומד הרב שלמה רענן, פועל כבר שנים על גבי שנים במאות קיבוצים ויישובים, ערים ואזורים מרוחקים בקרב עמך בית ישראל. מחברותות ועד הקמת קהילות וכל מה שבדרך. הקורונה, גם את "איילת השחר" תפסה ודווקא ערב יום הדין, ערב ראש השנה, רצינו לשמוע כיצד התמודדו בעולם התשובה.

"במאות המניינים שיתפללו בראש השנה, בעשרת ימי תשובה וביום כיפור ביישובים רבים תהיה משמעות אחרת של "אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך". בפעמים שעברו זה היה עוד פסוק בדרך ל"חננו ועננו", אבל עכשיו זה יגרום להרבה יותר חשיבה", אומר הרב רענן בפתח הראיון.

עד כמה הקורונה השפיעה על הפעילות השוטפת שלכם? אני שואל את הרב רענן. "זה השפיע בעיקר על הצורך שלנו לחשוב ולהתחדש", משיב הרב, "זה היה כמו תקיעת שופר אחת גדולה מריבונו של עולם. קריאה להתעורר, להתחדש. הקב"ה מזמן לפתחנו ולפתח של כלל ישראל הזדמנו כזו כנראה יש סיבה מספיק טובה. הבנו שאנחנו לא מבינים הרבה ולא מבינים כלום. החלטנו לפתוח סדנת הכשרה לאברכים שלנו והזמנו עשרות רבות של רבנים שבנו קהילות ממש מאפס, ביקשנו שיחלקו אתנו את הדרך שלהם. היו לנו קשיים גדולים עם הפרוייקט. השיעורים כמעט פסקו והחברותות התמעטו אבל היתה אווירה של מעט רצינות יותר באוויר. אנשים התייאשו מהזום והמדיה וחיפשו קשר לדבר שיש בו ממש. ראינו בפרוייקט החברותא שלנו שהרבה יותר קל להזמין אנשים לחברותות. המספרים היו למעלה מכפול ממה שאנחנו רגילים. אנשים עם יותר פניות. אמנם קשה להגיע אליהם אבל יש יותר פניות", אומר הרב.

הרב רענן מספר: "בית המדרש שלנו בעיר מודיעין הפך להיות פופולארי מאד בתקופה האחרונה עד כדי כך שיש אנשים שזה הפך בשבילם להיות מרכז קהילתי. אני שומע את הרצון לקהילתיות הזה גם משיחות שלי עם חברי קהילות אחרות. יש הרבה יותר רצון לשמוע, להיות מחוברים".

"כשהתחלנו את הפעילות לפני 22 שנה, הרב יעקב פרידמן אמר לי תדע לך שגם במקומות הכי רחוקים, 50 אחוז מהאנשים שמים אוזן ליד הדלת ומייחלים לדפיקה שלך. בקורונה הרגשנו את זה הרבה יותר, אנשים כמהים לשמוע. אפילו בתפקידים של אנשי חינוך, פעילים חברתיים, מנהלי בתי ספר וכדומה נוכחנו שיש נכונות לשמוע ואפילו קצת בושה מהמצב של השנאה".

"מאז ומעולם פחות ראינו שיש ריחוק או סלידה מהמסורת", אומר הרב, "ברגע שיש הזדמנות באופן מקרי בלי הרבה הכנות ומחשבות קדומות, מצאנו שיש בבסיס המון משותף. המכנה המשותף הוא רחב ויש נכונות".

"בימי הקורונה הבנו שהבדידות היא מכה קשה מאד והיא שבעתיים קשה למבודדים, למבוגרים, לחולים. לאלה שלא מחוברים למרכז. כחברה שגדלה על ערכי ערבות, אנחנו דואגים, כאובים ונושאים בעול והתחלנו לגייס מתנדבים לפרוייקט של בוקר טוב לאנשים הללו. הפרסום שלנו לא היה סקטוריאלי אלא היה פרסום פתוח וראינו שהמתנדבים ברובם המכריע היו דווקא דתיים וחרדים וזה לא נתפס למה ואיך. אתה רואה את הבעת הפנים לשותפים שלנו לפרוייקט שרואים בכל פעם את הפרופיל של האנשים שרוצים להתנדב אתה רואה שיש פה אפיון ברור. לקבל גם את מה שנראה רחוק שונה ולא רלוונטי".

לסיום, מברך הרב: "אני רוצה לאחל לכולנו שנה של יישוב הדעת, יישוב הדעת שלא נכפה עלינו, לא קיפאון, לא מעצורים, לא סורגים. יישוב הדעת זו התבוננות, זו שייכות, תחושה שאנו מקשיבים למשמעות להבין את תפקידנו, להבין את הפוטנציאל שלנו ולהבין עד כמה רחוק ועמוק אנחנו יכולים לגעת ולהתחבר".