גן לאומי ברעם
בברעם, גן לאומי השוכן בסמוך לקיבוץ בעל אותו השם וקיבוץ סאסא, ישנו בית כנסת מימי התלמוד, אשר נחשף בראשית המאה ה-20, ויושב על רקע הנופים יער ברעם והרי הגליל. בית הכנסת נקרא על שמם של רבי שמעון בר יוחאי ורבן יוחנן בן זכאי, והוא מוזכר לראשונה בספר "מסע דפלסטינא" שכתב שמואל ברבי שמשון. הוא משמש כעדות לקהילה היהודית שחיה באזור במאות הרביעית והחמישית לספירה.
בית הכנסת עצמו עתיק ומפואר ונחשב בית הכנסת המשומר בישראל, ונבנה מאבי גזית אדירות. בחזית בית הכנסת ישנם שלושה שערים הפונים לכיוון ירושלים, שני חלונות מלבניים וחלון מקושת גדול מעל השער המרכזי. את החזית מעטרים פיתוח אבן נאים וגילופי שונים, כגון זר ענפים מעל השער המרכזי. על מסך עיטורים בבתי כנסת ובתי קברות אחרים, משערים החוקרים שלצד הזר גולפה דמותה של אלת ניצחון מכונפת, אך גילופים אלו הושחתו. בנוסף, ניתן להבחין בכתובת בארמית "בנוי דאלעזר בר יודן", שפירושה בניו של אלעזר בן יודן. הכתובת משמשת כעדות לכך שתושבי הגליל היהודים בתקופת המשנה והתלמוד דיברו ארמית.
עוד באתר:
בשונה מהחזית, חלקו הפנימי של בית הכנסת שוחזר רק בחלקו וחדי עין יראו אי התאמות בין חלקי המבנה. למשל, העמודים אינם מתאימים לספים והכרכובים אינם מתאימים לפתחים. בעקבות ממצאים אלו ונוספים, הסברה בקרב החוקרים היא שבית הכנסת נבנה במאה השלישית במקום אחר, פורק ונבנה מחדש בברעם.
בנוסף לבית הכנסת העתיק, בברעם ניתן לראות בית כנסת נוסף, קטן יותר, את הכנסייה המרונית, שריד לכפר שעמד במקום לפני מלחמת יום כיפור, קבר נחמן קטופא, קבר עובדיה הנביא ומוזיאון בר דוד לאומנות ויודאיקה (נמצא בקיבוץ ברעם), אשר ניתן למצוא בו ממצאים מבית הכנסת העתיק.
גן לאומי ציפורי
כבירת הגליל ומקום מושבה של הסנהדרין, לציפורי יש מקום מרכזי בהיסטוריה של העם היהודי. בגן הלאומי ניתן למצוא עדויות לתקופות שונות בהיסטוריה של ארץ ישראל. בין השאר ניתן למצוא במתחם שרידי פסיפסים רבים מהתקופות הרומית והביזנטית ; "בית דיוניסוס" – וילה רומית בעלת רצפת פסיפס המתארת סצנות מחיי אל היין במיתולוגיה היוונית. פסיפס זה נחשב בעיני רבים לשיא אמנות הפסיפסים בארץ ישראל ; ומצודה צלבנית אשר ממנה יצא הכוח הצלבני לקרב קרני חיטין, אשר תבוסתו בקרב הובילה לאיבוד השליטה בארץ ישראל. כל זה בלי להזכיר את הבוסתנים הגליליים והנוף המדהים של צפון הארץ המלווים אתכם לאורכו ולרוחבו של הגן.
ציפורי הייתה אחת הערים המרכזיות בגליל בתקופת המשנה והתלמוד, אך נכנעה לשלטון הרומאי בשנת 66 לפנה"ס ושינתה את שמה לדיוקיסריה. לפי המסורת, בציפורי חתם רבי יהודה הנשיא את המשנה והיו בעיר כ-18 בתי כנסת, אך רק אחד מהם נחשף עד היום בחפירות ארכיאולוגיות. בית הכנסת אשר התגלה בחפירות מתוארך לתקופה הביזנטית והמבנה שלו מזכיר בצורתו בזיליקה. במקום השתמרה רצפת פסיפס מרשימה המחולקת לארבעה חלקים: עקדת יצחק, גלגל מזלות (פסיפס דומה ניתן למצוא בבתי כנסת עתיקים בבית אפלא ובחמת טבריה), תיאור המשכן במדבר וארון הקודש.
גן לאומי בית אלפא
בבית אלפא התגלו שרידים מפוארים של בית כנסת ופסיפס מתקופת התלמוד, וצורתו מזכירה בזיליקה – עיצוב מקובל בבתי כנסת מהמאות החמישית והשישית לספירה.
פארו של בית הכנסת ברצפת הפסיפס המעטרת את שטחו. אך בעוד הסיטראות עוטרו בדגמים גאומטריים פשוטים, אולתם התווך עוטר בפסיפס צבעוני המחולק לשלושה חלקים:
הקטע הסמוך לכניסה מתאר את עקדת יצחק. בצד שמאל מתוארים שני נערי אברהם, בהמשך מופיע איל הנאחז בקרניו בעץ, ומעליו הכתובת "והנה איל". מעל האיל יוצאת יד מן הענן ולידה הכתובת "אל תשלח". גם אברהם מוצג כאן, ודמותו גדולה מיתר הדמויות. ביד שמאל הוא אוחז ביצחק וביד ימין מאכלת. לבסוף ישנו המזבח, כשלהבות אש עולות ממנו.
הקטע המרכזי הינו גלגל המזלות – תיאור נפוץ באומנות הפסיפס הרומית מהתקופה הביזנטית. בעיגול הפנימי מופיע הליוס, אל השמש היווני, רוכב במרכב רתומה לארבעה סוסים, על רקע שמים זרועי כוכבים וירח. מסביב סדורים שנים עשר המזלות, כאשר ליד כל מזל רשום שמו בעברית. בארבעת הפינות ישנן דמויות של נשים המסמלות את ארבע עונות השונה. הן אינן מתאימות למזלות שמולן וכנראה הועתקו מפסיפס המתר מציאות שמחוץ לארץ ישראל.
הקטע העליון מתר את ארון הקודש שמצדדיו מנורות 7 קנים ולמרגלותיו שני אריות פעורי פה. סביבו ישנם חפצי קודש שישמשו את בית המקדש: שופר, לולב, אתרוג ומחתה.
גן לאומי חמת טבריה
בחמת טבריה ישנו שילוב ייחודי של מעיינות חמים והיסטוריה מקומית. מהמעיינות מופקים מים תרמומינרליים, אשר מרביתם זורמים למרחצאות חמי טבריה, ובמקום שרידי מרחצאות קדומים מהתקופה הרומית וחמאם מהתקופה המוסלמית אשר שימש את תושבי האזור ועולים לרגל – סימנים לשימוש הנרחב שעשו המקומיים במי המעיינות.
בנוסף לכך, בתחומי העיר העתיקה נמצאים שרידיו של בית כנסת אשר נבנה ונחרב שלוש פעמים במהלך ההיסטוריה, ובכל פעם השתמרה פיסת היסטוריה אחרת:
הוא הוקם לראשונה בשנת 230 לספירה בערך וחרב במאה ה-3 ככל הנראה. נותרה ממנו פיסת פסיפס המוצגת בחמת טבריה.
בפעם השנייה הוא הוקם במאה ה-3 לספירה ונחרב בתחילת המאה החמישית. נותרה ממנו רצפת פסיפס מפוארת המחולקת לשלושה חלקים (הפסיפס עצמו מזכיר מאוד את הפסיפס שהתגלה בבית אלפא) – בחלק הצפוני מצוירים שני אריות וביניהם תשע כתובות הנצחה ביוונית, בחלק המרכזי מצויר גלגל מזלות המקיף את דמותו של אל השמש (בדומה לפסיפס בבית אלפא), ובחלק הדרומי מוצגים ארון הקדש וסמלים יהודיים שונים. בפינותיו של הפסיפס ישנן דמויות של 4 נשים המסלמות את עונות השנה.
על הריסותיו של בית הכנסת השני, הוקם מבנה גדול בעל אולם המחולקת לשלושה מרחבים וגומחת תפילה. בית הכנסת הזה פעל עד המאה ה-11.
במקום נעשו עבודות שימור ושחזור והוא מוקף בקירות זכוכית המאפשרות לצפות גם בנוף.
לאחרונה, נחנך בתחומי בית הכנסת הקדום מיצג אור קולי המציג את חיי היומיום בעיר העתיקה באמצעות מערכת שמעלה אל המסך סצנות נהדרות מהפסיפס אשר נמצא במקום.
בימי סגר הקורונה האתרים סגורים לקהל וניתן יהיה לבקר בהם עם הסרת הסגר והודעה על פתיחת האתרים בהתאם להנחיות.
