אי אפשר שלא לראות את עקרונות הבסיס של עולם האימון ("קאוצ'ינג") 'אחד על אחד' בעבודתו של הרבי מליובאוויטש לאורך יותר מארבעים שנה. הוא עצמו השתמש בכל המתודות והכלים המודרניים שנקבעו שנים רבות לאחר מכן. * מנחם זיגלבוים, הקאוצ'ר החרדי, משרטט מאיר עוד פן קטן באישיותו של הרבי מליובאוויטש.
עולם ה"קואצ'ינג" הפך ל'טרנד' בשנים האחרונות וצבר תאוצה מרשימה בעולם הטיפולי של ימינו. עולם האימון עוסק בהצלחות, ומראה לכל אדם דרך להתקדם בחייו במסלולים שונים. לכל אחד יש הזדמנות, רק צריך לפעול נכון, וכמובן לבקש סייעתא דשמיא. הגישה האימונית – בניגוד לעולם הפסיכולוגי – מתמקדת יותר בעתיד מאשר בעבר.
עוד באתר:
עולם האימון מבקש להצעיד לא רק את האדם אלא גם את הארגון, החברה או הקהילה – למקום טוב יותר.
מסתבר שעולם האימון לא הומצא בשנים האחרונות. עולם האימון הוא שילוב של המלצת חז"ל 'עשה לך וקנה לך חבר'. סמכות אכפתית שתעזור לעשות סדר בחיים, תעודד ותקדם את האדם.
למעשה, עקרונות עולם האימון נמצאים כבר בתורה ובחסידות, רק שהן קיבלו עטיפה מודרנית עכשווית.
אי אפשר שלא לראות את עקרונות עולם האימון 'אחד על אחד' בעבודתו של הרבי לאורך יותר מארבעים שנה. הוא עצמו השתמש בכל הכלים שנבנו שנים רבות לאחר מכן. מילות המפתח של עולם האימון: "עידוד", "המרצה", "אי שקיעה בייאוש", התעלמות מהקושי והסתכלות על החיובי, "העצמה" ו"גילוי פוטנציאל אישי" – כל אלו מופיעים אלפי פעמים באיגרותיו של הרבי ובשיחותיו כשיטה סדורה. כבר בשיחתו הראשונה לאחר שקיבל את הנשיאות, הבהיר הרבי לחסידיו 'אל תסמכו עלי, לכם יש כוחות, תעשו בעצמכם ותראו הצלחה'.
מרתק להסתכל בעבודתו של הרבי מליובאוויטש – כיצד פרץ דרך הן בקרב עדת חסידי חב"ד, מאז לקח קהילה קטנה יחסית, שבורה וחבולה, והציב אותה במקום המשפיע ביותר על העם היהודי בדורנו. הוא הניף את העם היהודי, הציב בו חיות, העמיק את הזהות היהודית, ולמעשה 'נגע בנשמתם' של מיליוני יהודים בעולם.
הנה דוגמה אחת מני רבות:
עבודה אישית עצמאית: תהליך של אימון אישי הוא תהליך ששייך למתאמן, לא למאמן. אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשביל השני. המאמן תפקידו לכוון, להדריך, לאתר איפה יש קשיים ולאתר דרכים חלופיות כדי להתקדם אל המטרה. בדיוק כמו שמאמן ספורט, להבדיל, לא ייגש למגרש לשחק במקום השחקן.
הרבי מבהיר זאת בצורה מפורשת כבר בשיחתו הראשונה לפני החסיידם. המילים הראשונות שלו לאחר שניאות לקבל את שרביט ההנהגה היו: "כעת הקשיבו יהודים! בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים … אנו צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה … אינני מסלק את עצמי חס ושלום מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל … אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים 'לחיים'?!
הרבי עורך מעין "תיאום הציפיות" עם החסידים. הוא מתווה את הכיוון, מציע את הפתרונות שלו ומבטיח 'אוכל לסייע לכם – אבל לא לעשות במקומכם'. העבודה היא שלכם, ואם תעשו – תצליחו.
* * *
עקרונות אלו, ועוד רבים, הרבי מתווה לנו לאורך השנים. לפרוץ דרך ("ופרצת") לא להסתפק בהישגים קיימים (בלי סוף חזר על אמרת חז"ל "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, וארבע מאות וכו'). להסתכל רחב, לשאוף רחוק. הרבי נתן אימון אדיר בכוחות שיש בנפשו כל חסיד, ושולף מכל אחד ואחד את מיטב הכוחות הכמוסים והנסתרים שיש בו ומביאים לידי גילוי.
מי שבקי בסדרת "אגרות קודש" המכילה אלפים מתוך רבבות מכתביו, נפגש שוב ושוב עם עקרונות רבים שאותם מציג כיום עולם האימון האישי ככללי ברזל: להתרחק כמו מפני אש מייאוש או מתחושות עצב. לא לעשות 'הנחות', לדעת להבדיל בין עיקר לטפל. להתרחק מרחמים עצמיים כמו גם מחוסר עשיה.
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.
לשאלות, זימון פגישה, הערות בונות והארות: [email protected]
