הרב יצחק, אברך בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, טרוד כבר מזה כמעט חודשיים, רק לפני מספר שבועות הוא אירס את בנו בשעה טובה ומוצלחת, השמחה פרצה גבולות, אחרי הכל מדובר בבנו בכורו ויקירו, אך העגמת נפש, הצער והחשש העיבו על השמחה הגדולה.
הוא שמע עשרות אם לא מאות סיפורים, על חתונות רבות בעידן הקורונה שנהרסו ברגע האחרון, פשוט נהרסו, חתונות רבות אף הופסקו בשיא השמחה, כשכלל המשתתפים נסים לבתיהם משאירים מאחוריהם את החתן והכלה לבדם.
סיפורים כאלו היו גם היו, וזה הקשה עליו, הקשה עליו מאוד, הוא חיפש מקום לערוך את החתונה אך לא מצא, "וגם אם אני אמצא" הרהר בליבו "מי הבטיח לי שלא תגיע משטרה באמצע החופה, תפזר את המשתתפים ותקנוס אותי בסכום עתק שגם ככה אין לי".
עוד באתר:
יום רדף יום, אוטוטו מגיע יום החתונה, הוא התהלך כשעצב נסוך על פניו, אשתו כבר שבועות שבקושי מחייכת, כולה אכולה מדאגה על החתונה שיכולה להתבטל ברגע האחרון, על יום שמחת ליבה שיכול להפוך לאירוע עצוב.
לאחר תפילת שחרית, לפני כשבועיים ימים, יצא הרב יצחק מבית הכנסת כשהוא טרוד במחשבות, חברו הטוב שפגש בו הפציר בו לספר לו מה מעיק עליו, והוא פתח את ליבו, סיפר על החשש שמעיב על השמחה הגדולה, סיפר על העגמת נפש שמעיבה עליו כבר שבועות מיום סגירת השידוך של בנו בכורו.
חברו, שאיש טוב היה, סיפר לו כי רק עכשיו הוא ראה פרסומת של 'קופת העיר' בה נאמר כי רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א יצא במכתב נדיר עם ברכה היסטורית עבור אלו שיתרמו ליתומי חשוון העתידים להינשא בחודש זה.
מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א לראשונה מאז שחלה בקורונה כתב בכתב ידו כי כל העוזרים יזכו "לעשות שמחה בביתם, בקרוב ממש, ללא עגמת נפש". "מי יודע" אמר החבר "תתרום אולי תראה ישועות".
כשראה שאין לו ברירה אחרת הוא חייג ל'קופת העיר' ותרם ליתומי חשוון, את מהירות הישועה שהגיעה הוא לא חלם בחלומות הכי ורודים שלו. כבר באותו הערב חייג אליו בעל מתחם והשכיר לו את המקום לחתונה במחיר אפסי.
החתונה עברה בשמחה ענקית, משטרה לא הגיע, האורחים שמחו עד לב השמים, ובעיקר ההורים והזוג המאושר הודו לקב"ה על השמחה הגדולה שעברה ללא "עגמת נפש" כלשון מכתבו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
