מוצאים אנו מכנה משותף בברכות האבות הקדושים, שבכולם נאמר הלשון 'כל'.
אצל אברהם אבינו נאמר 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל'.
אצל יצחק אבינו כשסיפר לעשיו על שבירך את יעקב נאמר 'מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה'.
עוד באתר:
ובפרשתינו אומר יעקב אבינו לעשיו 'קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל'.
גם בברכת המזון אנחנו מבקשים: 'כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה'.
ורבינו האור החיים הקדוש מבאר את ההדגשה בברכת 'כל'. והיא, שיש בחינת קדושה הנקראת 'כל' שכאשר היא שורה על נכסיו של אדם, יש לה כוח מיוחד, שגם אם נחסר האדם מנכסיו, אין החסרון עושה רושם, כי החסרון מתמלא אחר כך מעצמו, והאבות הקדושים זכו לברכה מיוחדת זו.
ולכן אומר יעקב אבינו לעשיו שיקח ממנו את המתנה, 'כִּי חַנַּנִי אֱלֹקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל'. כלומר, יש לי את הברכה המיוחדת והסגולה של 'כל', ואתה לא מחסיר ממני כלום, כי זה יחזור ויתמלא אחר כך.
ובסופו של דבר אכן כך היה, וכמו שנאמר בהמשך הפרשה, ודרשו חכמינו 'שלם בממונו', ואפשר לפרש 'שלם' מלשון תשלום והשלמה, שהקדוש ברוך הוא השלים ושילם לו כל מה שנחסר מהמתנה שנתן לעשיו הרשע.
ומוסיף רבינו הקדוש, שזה היה גם אצל אליהו הנביא, שהיה רעב בזמן עצירת הגשמים, שביקש מאשה הצרפית פת לחם, ואמרה לו שיש לה רק כד קמח וצפיחית השמן, שהיא צריכה אותם לה ולבנה, ואמר לה אליהו 'כֹה אָמַר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר'. ובהמשך נאמר 'כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ'.
גם אנחנו עם ישראל התברכנו בברכה זו כאשר נמשלנו לעפר ולחול הים. כמו שכתוב 'וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב'. וגם אצל אברהם אבינו נאמר 'כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם'.
וצריך להבין, מדוע נמשלו עם ישראל לחול???
ומבאר רבינו הקדוש, שהענין כך הוא, שנתברכו ישראל, שאם יחסר מנכסיהם וממונם, יהיה החסר נשלם מעצמו, באמצעות מידת קדושה מיוחדת אשר תשרה בנכסיהם.
וזה הרמז במשל לחול הים, כמו שהחול על שפת הים גם אם חופרים בו ומחסרים ממנו, הוא חוזר ומתמלא, כך ישראל אם נחסר מנכסיהם, אחר כך חוזר ומתמלא בשפע טוב מן השמים, ולא ניכר החסרון.
ובפרשת לך לך, מביא רבינו הקדוש דברי המדרש על הפסוק 'והיה זרעך כעפר הארץ' מדוע נמשלו ישראל לעפר, אלא לומר לך, מה עפר אינו מתברך בפירות אלא במים שמשקין אותו, כך ישראל אינם מתברכים אלא בתורה המשולה למים. ומה עפר מחליד כלי מתכות, כך ישראל קיימים לעולם והאומות יאבדו.
[אור החיים וישלח פרק לג פסוק יא. לך לך פרק טו פסוק ג]
