נתניהו: "הפכנו את ישראל לכוח משמעותי בין האומות"

ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף הערב (שני) באמצעות שיחת וידאו, באירוע "מגילת הייעוד המשותף" של משרד התפוצות.

נתניהו: "זהו יום חשוב שבו אנחנו חותמים על מגילת העם היהודי, שזינק בדורות האחרונים מגאיות ההריגה לפסגות התקומה. לנגד עיניי, בייחוד בחג החנוכה, עומדים הדברים הנפלאים שכתב מרק טוויין, גדול סופרי ארה"ב במאה ה-19".

טוויין כתב על עם ישראל: "הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים, לא פחות מן המעצמות הגדולות. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי-שביט, עד שאורם דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים – עד שנשתתקו ונעלמו; היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, ועוד איננו מראה סימני הידרדרות, גם לא תופעות של זקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה, וחוכמתו לא פגה". הוא כתב את זה לפני השואה, הרבה לפני ותראו מה קרה מאז. אילו מרק טוויין היה רואה את מה שאנו מחוללים כיום, אין לי ספק שהוא היה כותב ספר תשבחות עב-כרס על עמנו.

"בזכות הישגינו הכבירים הפכנו את ישראל לכוח משמעותי בין האומות. העוצמה שאנו מטפחים בשיטתיות, בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ, במדע, בטכנולוגיה, בתרבות – העוצמה הזאת מקרבת אלינו מדינות רבות, ובד בבד היא זוקפת את קומתם של יהודים בכל מקום.

אני נרגש לראות כל ערב את חנוכיות הענק שדולקות בערים מרכזיות בעולם. האור היהודי ואורה של ישראל זורחים ברחובות ניו-יורק, בחוצות מוסקבה, בלב סקופיה שמנציחה השנה בהדלקת אלף חנוכיות את יהודי מקדוניה שהוכחדו בשואה, והמנורה גם דולקת למרגלות בורג' חליפה בדובאי.

אינני מעלים עין מן האתגרים. יש עדיין תופעות מסוכנות של גזענות ואנטישמיות. אנחנו מחויבים להיאבק בהן בנחישות, בלא מורא. אבל האור לאין שיעור גדול מן החושך. אם נמשיך לדבוק במדיניות שהתווינו לביצור כוחה של ישראל, נביא עוד הישגים, עוד בריתות שלום, עוד שגשוג וגאווה – לנו ולאחינו ואחיותינו בחוץ לארץ.

אני מבקש להוסיף שלוש נקודות שבעיניי הן מהות הקיום היהודי ומקבלות ביטוי במגילה החשובה הזאת שחתמתי עליה עכשיו: אחת – האחריות לגורל האנושות, שתיים – היכולת לשחות נגד הזרם כשמדובר במטרה צודקת, שלוש – הערבות ההדדית שמורגשת ביתר שאת בתקופת הקורונה.

ראשית – האחריות: הסופר הבריטי הידוע פול ג'ונסון, שכתב ספר מצוין על תולדות היהודים, מדגיש שאנחנו, יותר מאשר כל תרבות אחרת, הצלחנו למצוא את האיזון בין דאגה לעצמנו לבין דאגה לזולתנו. מצד אחד קיום יהודי, מצד שני מסירות אוניברסלית".

הנה אירוע קטן-גדול, שבשטף המאורעות נדחק לקרן זווית אבל אומר כ"כ הרבה: בשבוע שעבר חזרה לארץ משלחת סיוע ישראלית מהונדורס, שנפגעה מהוריקן עוצמתי שהיכה במרכז אמריקה. לפני שאנשי צה"ל עזבו את הונדורס, התושבים המקומיים הריעו להם ממושכות במחיאות כפיים. זה היה מחזה מחמם-לב, אבל לא יוצא דופן. משלחות ההצלה והעזרה שלנו נוהגות להגיע בין הראשונים למדינות שמתמודדות עם אסונות טבע. זה קורה פעם אחר פעם. בנפאל, בהאיטי או בכל מקום אחר.

אגב, כך קורה גם בקורונה: רופאים ישראלים נמצאים בצפון איטליה כדי לעזור לתושבים באזורים שהנגיף התפשט בהם. הכל נובע מן השורש היהודי של "ואהבת לרעך כמוך".

הנקודה השנייה – עמידה עיקשת על עקרונות צודקים. אנחנו עם קשה עורף, כמו שאמר שארל דה גול. עוד בזמנים קדומים קראנו תיגר על אימפריות עצומות. סירבנו להיכנע לכוחות דורסניים. שחינו נגד הזרם. נאבקנו למען חירותנו, לשמירת זהותנו, להמשכיות מורשתנו. עיקרון זה צריך להמשיך ללוות אותנו בעידן הריבונות: בנושאים גורליים לקיומנו, עלינו לאמץ עמידה איתנה וגאה.

לא הרכנת ראש, אלא הרמת ראש. לפעמים יש לעמוד ולא לוותר, גם מול ידידים, אפילו ידידים טובים. כך עשיתי בהתנגדותי להסכם הגרעין עם איראן. הזהרתי מפני הסכנות שטמונות בהסכם זה לעתידנו ולעתיד העולם כולו. הגישה הזאת, דווקא היא, תורמת לשינוי יסודי ביחסן של מדינות ערביות כלפי ישראל. כשאתה מתנגד בתקיפות לדבר רע – אתה משמש משענת גם לגורמים אחרים. היום אנחנו מחוללים מהפכה בקנה מידה היסטורי במזרח התיכון.

הנקודה השלישית היא הערבות ההדדית – הברית שמחברת יהודים בכל העולם. אנחנו יכולים להתווכח, אנחנו עושים את זה לא רע. אנחנו יכולים לנהל מחלוקות חריפות, גם את זה אנחנו עושים. אבל בצד זאת קיימים ערכים יסודיים שקושרים יהודי מארגנטינה ליהודי מתוניסיה, יהודייה מאוסטרליה ליהודייה מאתיופיה: הזיכרון, החכמה, הלימוד, הגורל, הייעוד, האחווה, הזיכרון ההיסטורי והתקווה לירושלים. ראינו את זה עם העלייה המופלאה מאתיופיה רק לפני ימים אחדים. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר לראות אותם יורדים ומנשקים את אדמת המולדת, כשהם נושאים ילדה קטנה שקוראים לה ירושלים.

המגפה הביאה איתה אינספור יוזמות של חסד ונתינה. הושטת היד חוצה יבשות ואוקייאנוסים. במקביל נמשכת העלייה למדינת ישראל. בתוך שנים ספורות מחצית מיהודי העולם יחיו בארץ. הם מבינים שישראל היא מולדת, בית חם!

ובכן האחריות לכלל, ההתעקשות על עקרונות צודקים, והערבות ההדדית, הן יסודות מרכזיים של קיומנו, מן העבר אל העתיד. יחד אנחנו נמשיך לחזק את הסולידריות בין ישראל לתפוצות, ובין תפוצה לתפוצה. יחד נהפוך את אותיות המגילה עליה חתמנו לאבני הבניין של נצח ישראל. תודה רבה לכם".