מסופר בפרשה, שיתרו ראה שמשה רבנו יושב לדון את עם ישראל, מבוקר ועד ערב. והעיר יתרו למשה רבנו, שאין זו הדרך הנכונה, כי לא תוכל להחזיק מעמד בדרך זו. גם אתה וגם העם, לא תוכלו להמשיך עם ההנהגה הזו. ולכן נתן יתרו עצה למשה רבנו, תבחר אנשים, שיהיו ממונים לשמוע את שאלות העם, ויענו לשאלותיהם, ואת הדברים הקשים יביאו אליך, כך ירד ממך כל העול הציבורי, ויעזרו לך שאר החכמים.
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש שמשה רבינו לא חפץ בעצת יתרו להוסיף עוד דיינים, ורצה הוא להמשיך ולישא בעול הציבורי לבדו, כי סבר משה רבנו, שאם הוא יקח עזרה ויתחלק בעול עם עוד אנשים, יש בזה הקלה בעול המצוה, וצדיקים מחפשים ורוצים לעמול בקיום המצוה.
אולם יתרו טען לעומתו, שאם יותש כוחו בדיני תורה, לא יוכל לקבל את הנבואה כראוי. כי אין הנבואה שורה אלא על גבור. והנבואה היא מצוה שאינה יכולה להתקיים על ידי אחרים, כי אין נביא כמשה רבנו, והוא אדון הנביאים, ואילו דיני התורה יכולים להתקיים על ידי אחרים.
עוד באתר:
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'אין ממדת הצדיקים להקל מעליהם המצוות, הגם כי ייעף וכי יגע, 'כי אדם לעמל יולד' בעמלה של מצוה'.
ובפרשת בלק מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל'. וזה לשון קודשו: 'נתכוין לומר, שהצדיקים, הגם שעושים מצוות וכל עסקם בתורה, אינם מרגישים שיש להם עמל, אלא אדרבה כאדם המרויח, וכאדם המשתעשע בשעשועים, לרוב חשקם בתורה'.
[אור החיים יתרו פרק יח פסוק כג]
