אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי:
כותב רבינו האור החיים הקדוש, אדם מקבל את ה'נשמה' נקראת 'שמלה', כי היא חלק מאורו יתברך, שעל ה' יתברך כתוב 'עוטה אור כשלמה'. והנשמה היא פקדון לאדם מאת הקדוש ברוך הוא, ועל האדם ליזהר ולשמור עליה שלא לקלקל ולחבול בה, ואם נכשל בחטאים, יזדרז לשוב בתשובה לפני שיפטר מן העולם, כדי לקיים 'והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה' ודרשו חכמינו תנה לו כמו שנתנה לך, ואם חטא, על ידי שיצעק לה' מעומק לבו קודם פטירתו, ישמע ה' ויעביר חטאו גם בלי צער ויסורים.
וכל זה רמוז בפסוקים שלפנינו: 'אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ הנפש נקראת 'שלמה' ואסור לחבול בה חס ושלום. ואם האדם משכן את הנפש בעוונותיו, 'עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ' שיחזור בתשובה עד 'בא השמש' שתשקע השמש שלו ויפטר מהעולם. ואם גם זה לא עשה, 'וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי' שעל ידי צעקה אמיתית של תשובה, הקדוש ברוך הוא יחון אותו בלי צער ויסורים, וזה מחסדי ה' יתברך אלינו.
עוד באתר:
ועוד חסד מחסדי ה' עלינו, שפעמים נגזר על האדם מיתה, וברגע שבא לו פחד מוות, זה מספיק כדי שיתכפר לאדם ולא ימות. ולכן ההלכה אומרת שאדם שדנו אותו בבית דין למיתה, ורגע לפני ביצוע פסק הדין, בא מישהו ואומר יש לי ללמד עליו זכות, לא מבצעים בו את גזר הדין, אלא מחזירים אותו לבית הדין ומלמדין עליו זכות.
ומקשה רבינו הקדוש שהרי נאמר בפסוק 'אלקים ניצב בעדת אל' כלומר שה' יתברך נמצא עם הדיינים, ואם נפסק עליו חובה, איך הדבר ישתנה לזכות? והתיקון הוא, שפעמים הקדוש ברוך הוא גזר מוות על האדם, אך כיוון שהאדם ראה את המוות מול עיניו, ופחד פחד מוות, מחשיב לו ה' כאילו מת, ומתכפר לו.
וזה לשון קודשו: 'יש לך לדעת, כי ה' ינחם על הרעה, ולא ינחם על הטובה, ומי שיצא חייב, חזר בו ה' לזכותו. אבל מי שיצא זכאי, לא ינחם ה' מהטובה, ולפעמים יספיק לאדם זה עינוי זה שיצא משפטו חייב, ואימות מוות יגיעוהו, בראותו כי נגמר דינו למוות, ולזה אחר כך בקרב אלקים ישפוט לזכותו'.
[אור החיים משפטים פרק כב פסוק כה. פרק כג פסוק ז]
בשורות טובות לכל בית ישראל
