גם אם זה נקודה עליה כתבתי בעבר, ארחיב עליה שוב.
מדוע? כי זה בדיוק העניין שעליו נכתוב הפעם במסגרת אומנות הדיבור מול קהל. לפעמים נראה לנו כי בגלל הדור, כהכל חייב להיות כאן ועכשיו, קצר ולעניין. או בגלל שהתחלנו את ההרצאה כמה דקות אחרי הזמן, או צריכים לסיים אותה כמה דקות לפני הזמן עליו חשבנו מראש, עדיף שנקצר בדברינו ולא נרחיב בנושא.
וכאן מגיעה הטעות. גם אם נניח יש לנו הרצאה של ארבעים דקות. עדיף יהיה לחזור על אותו נושא כמה פעמים מאשר להספיק כמה שיותר נושאים.
עוד באתר:
ברור שלא כדאי לחזור על אותם מילים שוב ושוב, אנחנו נמצא את עצמנו לבד בסופה של ההרצאה, אלא להביא סיפורים ומשלים על הנושא מכיוון כזה ומכיוון אחר.
לא נכון לחשוב שכדאי לדבר על הרבה נושאים בהרצאה אחת. שימו לב שנואמים דגולים לא חוששים לחזור על המסר שלהם לאורך כל ההרצאה בכל מיני צורות, כדי לגרום שהמסר יחלחל לשומעים עד שיפנימו את הנושא.
הפרשה מתחילה ב"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם". (כ"א א'). רש"י מסביר לנו: "אשר תשים לפניהם" – כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם. לא רק שמשה רבינו אמר כמה פעמים את ההלכות, אלא הוא גם הסביר להם את זה בצורה כזאת שאין שאלות – הכל חקוק טוב במוחו של השומע.
בגמרא בעירובין מובא (נ"ג ב') שאדם חייב לשנות לתלמידיו ארבע פעמים. זאת אומרת, עד ארבע פעמים שאתה לא חוזר על החומר – לאו דווקא שהבנת אותו כראוי.
לכן חשוב שוב ושווב להדגיש: בין אם יש לנו הרצאה קטנה למסור ובין עם היא ארוכה, כדאי לחזור על אותה נקודה כמה פעמים עד שהיא תיכנס טוב למאזינים.
זאת אומרת ש.. טוב נו, הבנתם. לחזור על הנושא כמה פעמים.
