יש סיפור של ר' לוי יצחק מברדיטשוב שנסוב סביב צום ט' באב.
כידוע ר' לוי יצחק המכונה סניגורם של ישראל היה תמיד רואה את נקודות הזכות של האדם ולא את מגרעותיו.
קרה פעם שראה יהודי אוכל בתשעה באב.
שאל אותו ר' לוי יצחק: "שמא אינך יודע שהיום תשעה באב?"
ענה היהודי: "לא רבי, אני יודע!"
שאל שוב ר' לוי יצחק": שמא לא שמעת שצריך לצום בתשעה באב?"
ענה לו היהודי: "לא רבי, שמעתי!"
שאל ולא הרפה ר' לוי יצחק: "שמא אתה חולה ואתה פטור מהצום?"
עונה היהודי: "לא רבי, אני חזק כארז"
כששמע זאת ר' לוי יצחק, נשא עיניו לשמים וקרא: "תראה הקב"ה.. כמה יהודי מוכן לבזות עצמו העיקר כדי לא להוציא דבר שקר מפיו".
על חודש אב אמרו חז"ל : "משנכנס אב ממעטין בשמחה" ההנחיות או ההנהגות האלה היו מקובלות בעטיו של חורבן הבית ועוד פורענויות רבות שחלו בו.
תשעת הימים החל מר"ח אב נהוגים במנהגי אבלות לציון החורבן האישי של כל אחד מעם ישראל מאז אותו יום מר ונמהר, תשעה באב.
אין ספק, סיבה טובה היא לתחושת האבל הצער והכאב האישיים של כל אחד מאיתנו, חורבן הבית סימל את סיומה של תקופה מפוארת וזוהרת בתולדות עם ישראל. הקשר שלנו לקב"ה היה מוחשי וגלוי, בית המקדש בתפארתו שימש אור לגויים, הכבוד שרחשו אומות העולם לעם ישראל באותה התקופה היה גדול, הם האמינו בסגולתו של היהודי כנבחר, והכירו במעמדו של עם ישראל אצל הקב"ה.
גם במקום שבו אני מתעמלת כבר שנים רבות, ישנן נשים המקפידות ללבוש פנים אבלות ומצטערות בכל ימי האבל שנקבעו ע"י מדינת ישראל, בהתאם לכך בימי השואה והזיכרון המוסיקה מוחלפת לחרישית ומלנכולית, נרות דולקים באולם ההתעמלות, הפנים נוגות והאווירה כבדה משהו. ובאמת בעולם היהודי הכללי, נהגו לאורך הדורות כאשר נכנס חודש אב, להשפיל מבט ולמחוק ישר כל חיוך שעלה על הפנים.
ואם למדנו משהו מסנגורם של ישראל הרי זה לסנגר על מי שמקדיש ימים לכאוב ולזעוק את כאביו של אחיו. כי אנשים אחים אנחנו וכאבם של אחינו נוגע גם לנו.
החידוש שמצאנו בדורנו לומד את אותה אמרת חז"ל בדרך נוספת:
"משנכנס אב ממעטין, בשמחה", כלומר משנכנס חודש זה, חודש אב, ניתן למעט ולבטל את כל הדברים המצערים על ידי שמחה. מוטב שנרגיש את שמחה והחיוביות ונגרש את העניינים העצובים של אב, כי הממעטין נתקעים על העבר ועל החורבן ולעומת זה השמחה מתמקדת בעתיד ומשמשת כהכנה לגאולה.
זכינו והגאולה קרובה היום, יותר מאי פעם, ולכן זה הזמן להביט קדימה, פחות להתרכז בצער הגלות והחורבן, ויותר לעורר את הגעגועים והכיסופים לבניין בית המקדש, שאוטוטו יבנה.
ישנם מנהגים מיוחדים לימים אלה שמטרתם היא להחיש את התהליך של הפיכת ימים אלו לששון ולשמחה. לימוד הלכות בית הבחירה, לערוך "סיום" מסכת ,הוספה בתפילה ובצדקה ,די לנו בכאב הזה וכדאי להמעיט בהסתכלות אחורה, ליום בו נחרב הבית,חייבים אנו ליצור חזון ולהביט קדימה לעתיד-ולחזות את היום המיועד בו יהפך תשעה באב ליום טוב.
השבת הקרובה נקראת "שבת חזון" על שם ההפטרה "חזון ישעיהו" העוסקת בחזונו של הנביא על חורבן הבית. ושוב אנו עם אותו רבי לוי יצחק מברדיטשוב המפרש לנו ש"חזון" הוא מלשון מחזה, ובשבת זו מראים לכל אחד מישראל את בית המקדש השלישי מרחוק. מחזה זה לנשמה הוא כדי לעורר ביהודי את הרצון לשוב בתשובה ולקרב את בנין הבית השלישי.
עוד באתר:
"ותחזנה ענינו בשובך לציון ברחמים!"
