'וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה'
ידוע שערב רב שעלו עם בני ישראל ממצרים, הם גויים שרצו לבוא ולהיות חלק מעם ישראל. הקדוש ברוך הוא לא רצה אותם, ומשה רבנו כן רצה אותם.
עוד רבותינו אומרים שעם ישראל לא עשה את העגל, אלא 'ערב רב' אשר איתם הם עשו את העגל. עוד רבותינו אמרו אין 'ועתה' אלא לשון 'תשובה' כלומר כל מקום שכתוב 'ועתה' רומז על מצוות התשובה.
עוד באתר:
ולפי זה מבאר רבינו האור החיים הקדוש שה' יתברך רמז למשה רבנו בתיבת 'ועתה' שיעשה תשובה, על שקיבל את הערב רב בתוך כלל ישראל, כי לא היה לה' יתברך נחת רוח מזה, רק שנתרצה הקדוש ברוך הוא לעשות את רצונו של משה, והרי הם גרמו את עשיית העגל.
ולכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, 'לך רד כי שחת 'עמך'. דווקא הם עמך, שהם הערב רב שמשה רבנו קיבל אותם לעם, ועל זה צריך לעשות תשובה. ומשה יתקן הדבר לעתיד לבוא, וכמו שאמרו רבותינו 'אין מקבלים גרים לימות המשיח', וידוע שמשה רבנו הוא יהיה הגואל האחרון, ועל ידי כך יתקן הדבר.
ומשה רבנו טען לפני השם יתברך 'למה יחרה אפך בעמך' היינו שאר כלל ישראל שהם עמו ונחלתו של ה' יתברך, הרי הם לא חטאו, והערב רב שחטאו כולם מתו, (כידוע, ששלשה מיתות היו בעושי העגל, א. חרב. ב. מגפה. ג. השקייה) והגם שעם ישראל לא מיחו בערב רב, עדיין זה לא גורם שיגיע להם עונש חמור כזה.
[אור החיים כי תשא פרק לב פסוקים ז – יא]
