וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה', וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ'
יש כמה וכמה סוגי קרבנות שהיו מקריבין בבית המקדש, ואחד מהן נקרא 'קרבן עולה', וכשמו כן הוא, כולו עולה כליל לה'.
ויש עולה שבאה מבקר וצאן, ויש עולה שבאה מעופות.
עוד באתר:
והנה, בעולה שבאה מבקר וצאן, לא כתוב בפסוק, 'קרבנו לה', ורק בקרבן עולה שבאה מן העוף נאמר 'קרבנו לה'. ולכאורה היה מן הראוי להיות להיפך, שאותם שטרחו והביאו עולה מבקר וצאן, חשובים הם יותר בעיני ה', מהעני שהביא רק עוף?
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש שהתורה באה ללמדנו, שרק על העני המביא קרבן עוף, השכינה שורה, כי מביאו בשברון לב. והקדוש ברוך הוא שורה, רק על מי שהוא שבור ועניו, וכמו שכתוב 'לב נשבר ונדכה, אלקים לא תבזה' ואילו המביא מן הבקר והצאן, נפשו שמחה עליו, שמביא דבר הראוי להתכבד בו, ואין השכינה שורה עליו.
עוד מביא רבינו הקדוש את מאמר רבותינו, שגם בעולת בהמה כתוב 'ריח ניחוח' וגם בעולת העוף כתוב 'ריח ניחוח' כדי ללמדנו ש'אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים'.
ושואל רבינו הקדוש, שעדיין לא מובן מדוע צריך לכתוב בשניהם 'ריח ניחוח', שהיה לו לכתוב רק בקרבן העוף ונלמד בקל וחומר, שאם בעולת העוף זה עושה ריח ניחוח לה', גם בעולת בהמה זה עושה ריח ניחוח לה'?
ומתרץ רבינו הקדוש תירוץ נפלא, שאם היה כתוב רק בעולת העוף, 'ריח ניחוח' והייתי לומד ממנו בקל וחומר לעולת בהמה, הייתי מבין שקרבן בהמה הוא 'חמור וחשוב' יותר, ואילו קרבן העוף 'קל וחשוב פחות', לכן כתבה התורה בשניהם 'ריח ניחוח' שלא נבוא ללמוד זה מזה, ואדרבה נלמד מכך, שהממעיט והמרבה שוים במעלתם וחשיבותם בעיני השם יתברך, ובלבד שיכוונו לבם לשמים.
[אור החיים ויקרא פרק א פסוקים יד' יז']
