זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי'.
רבינו האור החיים הקדוש, מביא את מאמר רבותינו, שדרשו מהפסוק הזה, ש'כל העוסק בתורת הקרבנות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את הקרבנות, ואין צריך לשום כפרה אחרת'.
ולכן נאמר 'זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה' שעל ידי העיסוק בתורת העולה, כאילו הקריב עולה בפועל.
עוד באתר:
אולם מוסיף רבינו הקדוש ומחדש, שזה רק בתנאי אם לומד תורה לשמה, וכפי שנאמר בהמשך הפסוק 'אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי' שהלימוד לשמה יש בה כוח לכפר ולהגן.
ובפרשת כי תשא, מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים' שמי שעובר על מצוות ה', עליו לעסוק בתורה הקדושה הנקראת 'זה' וכמו שנאמר לא ימוש ספר התורה 'הזה' מפיך.
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'באמצעות מה שילמדו בתורה, היא מגינה ומכפרת עוון, ומרבה זכיות, כאומרם 'ותלמוד תורה כנגד הכל', ואפילו היו ביד האדם עבירות רבות, 'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם' כאילו הקריב כל הקרבנות המכפרים'.
[אור החיים צו פרק ז פסוק לז]
