נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין פתח הערב (שלישי) בנאומו את טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ברחבת הכותל המערבי.
ריבלין פתח את נאומו ואמר, "שנה אחר שנה אנחנו מבקשים לפגוש אתכם. מבקשים להצטרף אליכם ליום אחד, במלאכת האבל והזיכרון. אתם, אינכם זקוקים לימים הללו. יום יום, הוא והיא נמצאים, על לבבכם. בשכבכם, ובקומכם.
בשבתכם בביתכם, ובלכתכם בדרך, אתם נושאים על כתפכם השחוחות את הר הזיכרון, את הפצע שאין לו מזור. את הכאב הזה שאי אפשר לחלוק את משאו עם איש.
שני מועדים בלוח השנה העברי-ישראלי משמשים לנו כימים הנוראים: אלה של תשרי, ואלה של שלהי ניסן, תחילת אייר. לצד עמוד הענן, ענני הכבוד וההוד של תשרי, עומד נישא אל על עמוד האש – אש הקרבות והמערכה, שדרת הזיכרון – בין יום השואה ליום הזיכרון, ויום העצמאות.
כאלה אנחנו, צועדים בין אש לענן, בוכים וחולמים. בשנה שעברה, בצל המגפה, לא יכולנו לעמוד אתכם. מראה ההר השומם, מראה הקברים המיותמים, היה קורע לב. העמידה בנוכחות, הבנים והבנות, שנתנו את היקר מכל, הייתה המצפן שהתווה לנו את הדרך, ובלעדיה, ככה חשנו כולנו, אנה אנו באים. וכך, עמדנו, חרדים מלגשת אל ההר, כבולים מאימת הנגיף, מביטים במקום מרחוק.
שפחות יקרות, חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל, בן הארץ הזו אנוכי, לחמתי ברבות ממלחמותיה, ראיתי את חברי, בני גילי, מפקדי ופקודי, זקנים ממני, וצעירים למכביר, שועטים אל קו האש, למען האומה, למען החיים, למען החירות. אני זוכר אותם אחד אחד. בשמותיהם.
מחיילים שהיו נצר אחרון למשפחותיהם, ועד צברים שורשיים. מחבריי לשכבה ומדריכיי בתנועות הנוער, ועד לבניהם, לעיתים נכדיהם, של חבריי הטובים. אני זוכר אותם נופלים בצדי הדרכים, חובקים את אדמתנו, שייכים אליה לנצח. בנינו ובנותנו, נקראו לדגל, ולא היססו לרגע. גם מול מראות של חשכה גדולה: דם ואש, ותימרות עשן, הם לא חשבו על עצמם. הם חשבו עלינו.
אני פונה מכאן, אליכם המפקדים, החיילים, המועמדים לגיוס, בני הדור הצעיר. גדלתי כילד בימים בהם לא הייתה לנו מדינה. עבורי, עבור בני גילי, מדינת ישראל איננה מובנת מאליה. המדינה העוצמתית והאיתנה, שאתם רואים לנגד עינכם, הוקמה בגבורתם ובמסירות ליבם, של נערים ונערות בני גילכם.
היום המשימה הזו, להגן על מדינת ישראל, מוטלת על כתפיכם. זכרו כי ללא אהבת המולדת, הדבקות במשימה, החתירה לניצחון, הרעות, השליחות, הדוגמה האישית וטוהר הנשק, לא יכון כאן עם בן חורין. צבא ההגנה לישראל, ומדינת ישראל, אנחנו, צריכים אתכם, צעירים, איתנים, מאוחדים, נחושים להושיט כתף, נחושים להמשיך ולנצח, נכונים אם צריך, לשלם מחיר.
כדי לחזק את הביטחון – עלינו להיות נכונים להילחם עליו. כדי לבנות חברה חדשה ומשגשגת במדינת ישראל חובה עלינו לקיים כוננות וערנות במשך שנים רבות. להילחם על חירותנו בכל פעם שהדבר נכפה עלינו. להילחם ולנצח.
עוד באתר:
רבים טועים לחשוב, שהפחד הוא היפוכה של הגבורה. אך כפי שלימד אותנו יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח וממייסדי צה"ל שאמר: 'לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה, אלא האנוכיות. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית'.
לפני שבע שנים, בעוד הארץ בוערת במבצע צוק איתן, נכנסתי בשליחות אזרחי ישראל, לתפקידי כנשיא המדינה. טבילת האש הראשונה שלי, הייתה בביקורי אצל משפחות הנופלים. מול המשפחות עמדתי, והרכנתי ראש בשם העם בישראל. ביקשתי להיות אתם בכאבם, להצדיק את הדין. נדרתי נדר לקדש את זכרם של גיבורי ישראל עשיתי נפשות להשבתם של הנעדרים וחללינו שנפלו בשבי האויב ומי ייתן ואלה ישובו אלינו, במהרה.
פעלתי בארץ ובעולם, להגן על חיילנו ועל זכותנו הבלתי מעורערת להגנה ולביטחון. הלוואי שעשיתי טוב, אך בוודאי, בוודאי שלא עשיתי מספיק. הבטחתי למשפחות כי אהיה חייל שלכם – כך עשיתי וכך אעשה. גם אם מסיים אני את תפקידי אינני משתחרר, כל עוד נפשי בי, אשא אתכם על לוח ליבי, ואפעל בשליחותכם.
אני מאמין בייעוד שלנו לחיות על הארץ הטובה הזאת לבנות ולפתח אותה, לטובת כל תושביה, להגן עליה ולהבטיח את גבולותיה מפני כל צר וכל אויב – מקרוב ומרחוק.
אני מאמין ביכולת שלנו לדבוק זה בזה, לגדול ולצמוח, כיחידים וכעם, להיות גאים. גאים לצעוד בנתיב שסללו לנו גיבורי ישראל שנפלו על תקומת עמנו, שציוו לנו חיים של חירות וכבוד האדם, של מסירות נפש למען המעשה המשותף שלנו, למען כינונה של חברת מופת במדינה היהודית והדמוקרטית. יהי זכר הנופלים במערכות ישראל חרות על לב האומה לתהילת עולם מדור דור".
