ר"ח אלול קרב. תחילת הזמן. שבוע הבא רבבות של ילדים יעשו את צעדם הראשון מחוץ לבית, לישיבה. אימהות יזילו דמעה ואבות יכחכחו בגרונם. זהו רגע גדול לכולם. חוויה של התרגשות המקפלת בתוכה שמחה ונחת יהודית המהולה בדאגה, חשש וכאב של פרידה.
הורים שאלו אותי איך אוכל לוודא שהילד מסתדר ללא שאהפוך לנודניקית? ילדים שבטיפולי שיתפו אותי בחששותיהם – " אני חושש שיהיה איתי בחדר ילד ג'לוב (גדול וחזק)", "אני מקווה שיהיה מקום במקלחת לשים את הבגדים שלא ירטבו", "אני פוחד שלא אצליח ללמוד כל היום ללא הפסקה" ועוד.
החששות של ההורים ושל ילדיהם מאד טבעיים ורובם יחלפו עם הזמן. עם זאת, תפקידנו כהורים לא תם ועלינו לעזור לילד לצלוח את דרכו החדשה להסתגל ולהשתלב בישיבה. הורים צריכים להיות מסוגלים "לקרוא" את הילד שלהם, ולהקל על-ידי כך על ילדיהם לבטא את רגשותיהם ואת החוויה הרגשית של חיים הרחק מהבית.
המסר העיקרי שהורים צריכים להעביר לילדיהם הוא מסר משולב המכיל רגשות שמחה, גאוה ואושר על הגעתם לשלב משמעותי זה בחייהם בכניסתם לעולם הישיבה, לשדר תחושת ביטחון שדברים יסתדרו ב"ה על הצד הטוב ביותר, להביע אמונה ביכולת של הילד להסתדר ולהסתגל לישיבה. ומנגד חשוב שילדכם ידעו שעל כל בעיה שתתעורר הם תמיד יוכלו לפנות אליכם ואתם פה תמיד בשבילם. עליכם לוודא שאתם ממשיכים לשמש לילדיכם בסיס-בית בטוח ומקור של רווחה פסיכולוגית וניחומים.
עוד באתר:
צריך לזכור כי הישיבה והבית הם לא שני דברים מנותקים אחד מהשני וחשוב להשקיע בשמירה על המשכיות, רצף וקשר בין הבית לישיבה. קיימים דרכים רבות לעשות זאת וכל משפחה מוצאת את דרכה הייחודית. ילדים מתקשרים הביתה לשמוע מה קורה בבית. הם רוצים לשמוע פרטים ולא 'הכל ב"ה בסדר'. הורים יכולים לספר לילד על חוויות מהבית "חלי התחילה השבוע חוג דרמה", "מוישי (הפעוט) נפל השבוע מהשרפרף , ב"ה הוא לא נפגע אבל הוא ממש נבהל'. לשאול אותו על חוויותיו לא רק באופן כללי של 'מה נשמע?' אלא ממש ספציפי "תיקנו את הברז במקלחת?" , "ספר לי על החברותא של הבוקר?" .
מומלץ בחום לשלוח לילד מידי פעם ניחוחות של בית, לא כי אנו חוששים שהילד יגיע לחרפת רעב בישיבה. גם אם האוכל בישיבה 'לא משהו' או שילדנו מפונק אנו צריכים לשדר כי אנו מאמינים שהוא מסוגל להסתגל. ניחוחות של בית משדרות אהבה, מסר אנו פה בבית לא שוכחים אותך, חושבים עליך. אחד הדברים שמאד מחזקים את הילד בישיבה הם לגלות פתקי הערכה, דברי חיזוק ואהבה הטמונים במשלוחים מהבית.
במקביל, חשוב לשמור על קשר עם צוות הישיבה. להתקשר, להתעניין, לשאול, להתייעץ, להציע ולחשוב יחד עם הצוות לפי הצורך.
עם זאת, זכרו ילדכם צועד בדרך לחיי בגרות, עצמאות ולנפרדות (לא ניתוק) מכם ומהבית אפשרו לו את המרחב לעשות את דרכו , לעשות את הטעויות שלו, להתמודד בדרכו. הישארו שם מאחור כל העת, כמקום שאליו אפשר לחזור ולהתחזק ממנו , אבל האמינו ביכולתו של ילדכם לצמוח, לגדול ולשרוד את תהפוכות החיים.
מאחלת לכולם זמן אלול צופן טובות ,
___________________________________________
אתם מוזמנים להמשיך לשלוח שאלות ותגובות לכתובת [email protected]
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים- פסיכותרפיה אישית , זוגית והדרכת הורים. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים.
מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה לציבור הרחב בנושאי יחסים במשפחה ובריאות נפשית ומנהלת את הפורום "פורטל הנפש" שבאתר בחדרי חרדים.
להתקשרות 052-6346334
