בפרשה מופיעות הלכות על עוון לשון הרע, ומה בעצם הוא לשון הרע לומדים מהמקרה של מרים בפרשתנו, שדיברה על אחיה משה. למדנו שאף אם ישנה קירבה משפחתית לאדם, אין היתר לדבר נגדו.
מרים נענשה למרות שדיברה על האח האהוב עליה. המסר הנ"ל כה חשוב בחיינו, משום שלרוב אנו מדברים על אחרים כיוון שאנו מרגישים אחראים למעשיהם, ובטוחים שבזה גורמים טובה לשני (כגון: אחים וחברים). אך עצם העובדה שאנו עושים טוב לאחרים לא אומר שקנינו לעצמנו את הזכות לבקר אותם, גם אם הצלנו את חייהם.
גם במקרה שאומרים דבר מסוים לאדם ומבקשים שלא יעביר את המידע, כפי שמופיע בפרשה שמרים דיברה עם אהרון שכלל לא חשב להעביר הלאה את הדברים, בכל זאת חטאה בעוון לשון הרע.
עוד באתר:
לשון הרע נקרא לשון הרע גם אם אין פגיעה בחוץ אלא רק פגיעה פנימית, עצם האמירה של לשון הרע הורסת, גם אם זר לא מודע לדברים.
בדרך כלל אנשים חושבים לעצמם שבאדם הקרוב אליהם מותר לפגוע, ופוגעים בקרובים להם ביותר למרות שאלו רגישים ביותר לפגיעה מהם.
אנו נזהרים לדבר קשות על אנשים שלא מכירים כל כך, אך על האנשים המוכרים והקרובים אלינו מדברים בחדות לשון, אם זה אח או אחות.
פעמים אנו מצדיקים את האמירה שלנו בזה שאנו בטוחים שכיוון שאנו מכירים אותו יהיה ניתן לומר את הדברים, והקרוב לא יפגע.
משה רבנו היה עניו מכל אדם וודאי לא היצר על כך שמרים אמרה דברים עליו, ולמרות זאת נחשבו הם ללשון הרע.
