הפסוק אומר 'נקום נקמת המדינים מאת בני ישראל אחר תאסף אל עמך'.
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש, שמקום מושבה של הנפש נקרא 'עמיו'. וידוע שה' יתברך, מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וכמאמר הפסוק 'וסביביו נשערה מאד', שמי שהוא סביב להקדוש ברוך הוא, ה' מדקדק עמו.
ובפרשת פנחס סיפרה התורה, שכאשר נשיא שבט שמעון היה עם האשה המדיינית. הלך פנחס אצל משה רבנו, ואמר לו, למדתני, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו. אמר לו משה רבנו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא (פירוש, קורא האגרת הוא יעשה את מה שכתוב בה, זאת אומרת, תעשה את מה שאמרת) ואיך שלא יהיה, משה רבנו, הוא היה צריך לקיים את המצווה הזו, ולא קיימה, ונתקיימה על ידי פנחס. אם כן, חסר משה רבנו בתיקון נפשו, ועל הכל יביא האלקים במשפט, והקפיד ה' על משה רבנו, על שלא נקם.
עוד באתר:
ולזה כשהגיע זמן פטירתו של משה רבנו מן העולם, אמר לו ה', תעשה תיקון לדבר, על ידי שתינקום ממדין את אשר עשו לישראל, ואחר כך יושלם תיקון נפשך, ל'האסף אל עמך' באין שטן ואין פגע רע.
וראה מה שכתב רבינו הקדוש בפרשת בלק, בשם אנשי אמת, שיש ב' הדרגות בצדיקים בשעת מיתתם. האחד, שיוצאת הנפש מן הגוף והולכת באין מסך מבדיל, באין מעכב עד מקום האושר העליון. ויש צדיקים שביציאת הנפש לא ישיגו גדר זה, ונמנעים ללכת תיכף ומיד ומתעכבים עד זמן מה, אם יהיה להם איזה חטאים וכדומה, ואפילו חטא כל שהוא יסובב הדבר.
ובפרשת כי תבוא כתב רבינו הקדוש, לפי שבעליית הנפש לעולם העליון לא תלך תיכף ומיד להקביל פני ה', עד שיכין עצמו בפרוזדור, ויש שמתעכבים עד שבעה ימים, או חודש, או ימים, ואחר כך עולה לגן עדן העליון הנקרא 'צרור החיים', והוא המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם.
ורבותינו כתבו שזה לשון 'אסיפה' הנאמר אצל הצדיקים, שמיד לאחר פטירתם מן העולם הם 'נאספים לגן עדן'.
ומסיים רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: וזה מחסדי אל ואהבתו לידידיו, ינחם במעגלי צדק.
[אור החיים מטות פרק לא פסוק ב]
