ביטול חופשה מרצון
אחד הדברים המעצבנים את האוהבים לתכנן מהלכים מראש ואינם יוצאים לדרכם ללא התייעצות עם חכמי הנסתר הבקיאים ברזי תפילת הדרך ופירושה לכל מי שאיבד את הנתיב המאיר בתוך מנהרה חשוכה בה חולפות דעות חדשות ישנות ומעצבנות המסוגלות להסיח דעתו של אדם הרבה יותר מפעם ביום- הוא ההכרח שלא יגונה לשנות תכניות, או כפי שתכנת הניווט המפורסמת בעולם מכנה זאת: "מחשב מסלול מחדש".
בשנה האחרונה למד העולם כולו שיעור חשוב בחישוב מסלולים חדשים ומקוריים כדי להגיע ליעדים נדרשים במאבק באויב בלתי נראה ומסוכן לא פחות ואולי יותר מגורם חבלה אנושי- וגם האנשים ששונאים את הבלגנים וכאבי-הראש הכרוכים בביטול התוכניות המקוריות הבינו שלפעמים אין ברירה אלא להודות בהגבלת האדם שאינו תמיד יודע מה יהיה ביום הבא או בעתיד הקרוב הבא עלינו בהפתעה שלא תמיד אנחנו שמחים לקבלה ובמקרה של שנת הקורונה זה כמובן ההפך הגמור.
עוד באתר:
חשוב לזכור ולהזכיר כי גם לפני הנגיף הבלתי נראה ששינה את החיים של כולם בכל העולם ימי בין המצרים ותשעת הימים היו מאתגרים ליהודי המאמין שנאלץ מדי שנה להסתיר את קנאתו הטבעית מהמונים המנצלים את ימי הקיץ להנאה מכל טוב הארץ והעולם בזמן שלוח השנה העברי מחייב את בני ובנות יעקב להצטער על חורבן בית שני לפני אלפי שנים במשך שלושה שבועות פלוס תשעה ימים.
בזמן הזה יש רבים היושבים בלי מוזיקה עצובה ברקע בביתם החם בלילות החמים ומזילים דמעות חמות על שאינם יכולים להרשות לעצמם חופשה מרעננת בים-המלח כולל טקס הנחת אבנים חמות ושקיעה במחשבות על מינרלים ותוספי מזון- שנשכחות כלא היו ברגע שמקבלים את החשבון. המחשבה מראש על החופשה שלא באה בחשבון גורמת לכל אדם מאמין להאמין עוד יותר באמרה המפורסמת שעם שאינו זוכר את עברו ההווה שלו דל וגם עתידו מוטל בספק.
כשנזכרים בלית ברירה זו השנה השניה ברציפות בחשש המתגנב מהחובה לבטל חופשה בשל כורח חיצוני שחזק יותר מהרצון האנושי לתת מנוחה לגוף ולנשמה אולי אפשר בזווית ראיה חדשה ואופטימית יותר להבין מסר כלשהו מלמעלה שיש תקופות בחיים שאין ברירה אלא לקבל את הגזירה ברצון ובהבנה ולדעת שגם אם כל העמים נופשים ונהנים- לעם ישראל יש זמן קבוע בקיץ שאינו מיועד לנופש אלא לחשבון נפש על העבר.
במחשבה חדשנית ומהפכנית שעולה מדי שנה בשנה אך הפעם אני מסתכל עליה בעין אוהדת- אפשר לנסות ולו פעם אחת להזיז את נופש הקיץ השנתי והמקובל לזמן חורף. מה שטוב לציפורים הנודדות יכול להיות טוב מאד גם לבני האדם שיסעו מקור לחום ובקיץ ינקטו בשיטת "אשרי יושבי ביתך" עד שיבוא משיח בן דוד ויבנה בירושלים משהו טוב יותר ממלון המלך דוד. ובעזרת השם זה יקרה עוד בקיץ הזה.
החום עולה על העצבים
תופעה מטרידה שחוזרת על עצמה בכל קיץ מחדש- עצבנות וכעס.
נדמה שלא משנה מה נעשה או לא נעשה בבית ברחוב או בכל מקום שהובטח שיעשה טוב- נמצא אנשים כועסים בלי סיבה ידועה.
בניגוד לתירוצים הקבועים של נמאס מהחדשות, ומהמצב הכלכלי והכללי ומכל מה שיעלה על הדעת ועל העצבים- הקיץ עם מידות החום שעולות להכעיס ומורידות את מצב הרוח אינו זקוק להסברים מלומדים מדוע לרוב בני האדם המחפשים בדרכים לא דרכים אגם שאיננו שם אין כוח ויש כעס.
להבדיל מהזנים הנעלמים לנגיף קורונה המקולל שמשחרים לטרף ומדאיגים גם את הפחות היסטריים מבין המחוסנים- הכעסים בקיץ גלויים וידועים ואפילו מתחת למסכות במקומות סגורים אפשר לראות שרבים לא מחייכים ועל פניהם מבט מסוכן שאומר "שמור מרחק לפחות עד האושפיזין או הגשם הראשון. מה שיבוא קודם".
זה לא רק בכנסת. וזה לא רק בתור לקניות לשבת. וזה לא רק בפקק אחד שמוביל לשני.
זה בכל מקום. ואי אפשר לברוח מזה.
אז זהו- שאפשר.
כי בכל יום חדש בקיץ צריך להזכיר לעצמנו ש-"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".
ואלה שעשו זאת החריבו בעבר את ירושלים עיר הקודש והם הסיבה שאנחנו לא שמחים בכל קיץ מחדש עד שיבנה המקדש.
מי שמזכיר לעצמו את זה לפחות פעם ביום יכול להינצל מן הכעס בקיץ-
לפחות עד קבלת הטלפון או ההודעה מהבנק בר"ח אלול...
יום בלי לימוד תורה
בתשעה באב לא לומדים תורה- כי התורה משמחת את נפש האדם וזהו יום אבל וצער על חורבן שני בתי המקדש שזכה למשפט מפורסם המיוחס לסנגורם של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשב על שני ימים בשנה בהם איסור האכילה מיותר- ביום כיפור מי רוצה לאכול- בתשעה באב- מי יכול לאכול?!
כשאין מעבירים את הזמן בין סעודה לסעודה ואחרי קריאת מגילת איכה בערב ואמירת קינות בבוקר נשאלת השאלה מה נשאר לעשות ביום צום תשעה באב כשאסור ללמוד תורה.
התשובה המקובלת היא לעסוק באגדות החורבן ובצער הדור- כל דור וצערו המיוחד לו.
בדור הזה למשל אנו עדים לתופעה חמורה ומטרידה של אי הבנת חשיבות לימוד התורה.
הנה אתגר מעניין לכל מי שלא מבין עד כמה התורה זו העבודה הכי חשובה בישראל:
ביום אחד בו לא לומדים תורה יש שורשים רבים לעץ החיים שניתן למצוא בקלות.
דווקא ביום בו אסור לעסוק בתורתנו הקדושה נתבונן לעומק בסיפורים על לומדיה וחכמיה שהתמודדו עם האתגר הגדול ביותר של חורבן והרס כל היקר והקדוש לישראל מאז ומעולם.
ניזכר ברבי עקיבא שניחם את חבריו שעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וילדים משחקים ברחובותיה.
נתפעל מרבן יוחנן בן זכאי שהקים מרכז תורני ביבנה לאחר חורבן ירושלים.
נקבל על עצמנו להרבות אהבת חינם בכל אורחותינו ולא להתנהג כקמצא ובר-קמצא.
ויהי רצון שכל מה שנכתב כאן לא יתקיים בשנה זו בשל ביטול צום תשעה באב והאיסור ללמוד תורה ביום זה
"דברי ימי בנימין" 4
"אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים"
אחד המשפטים מעוררי המחלוקת המפורסמים של בנימין נתניהו שלמרות שנאמר בלחישה על אוזנו של זקן המקובלים הגאון הרב כדורי זצ"ל לפני 24 שנים- עדיין צף ועולה לפני השטח בויכוחים שונים על פוליטיקה דת ומדינה.
במקום פרשנות מעמיקה ומעיקה של הדברים אביא כאן ציטוט מטור דעה אחר שכתב לפני כמה שנים הוגה הדעות הנהדר דרור אידר (היום שגריר ישראל באיטליה):
"נתניהו בפירוש לא התייחס לזהות היהודית, הדתית או הלאומית. הוא דיבר על לקח היסטורי שכל יהודי יודע ונמצא בבסיס הציונות שדיברה על נטילת הגורל היהודי בידינו - ואשר נוסח גם בידי מנהיגי השמאל ודובריו לדורותיו: אסור לנו לשים מבטחנו - ובעצם את ביטחוננו - בידי אחרים, על אחת כמה וכמה בידי אלה שנשבעו להורגנו ולסלקנו מהארץ הטובה הזאת. לא בזהותם היהודית של חברינו בשמאל פקפק אפוא נתניהו, אלא בתבונתם הביטחונית והמדינית. ממרחק השנים, הפקפוק רק הולך וגדל."
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
