בפרשתינו התורה עוסקת במצוות הדיינים לשפוט משפט צדק. וכאן המקום להביא סיפור פלא על רבינו האור החיים הקדוש בדין תורה שהובא לפניו:
בימי עלומיו שימש רבינו חיים בן עטר זצ"ל האור החיים הקדוש כרבה של העיר סאלי.
באותה תקופה נזדמן פעם סוחר אמיד לסאלי בדרך למסעיו, ובערב שבת היה מעשה, שיחפש מקום לעשות את השבת. הלך ופנה לאחד מנדיבי הלב שבעיר וביקש להתאכסן אצלו.
עוד באתר:
איזו שאלה? בוודאי אשמח לארח אותך בביתי, הייתה תשובתו.
המשיך האורח: מוכרח אני לסדר כמה ענינים עד בואי אליך, ובכן אשמח באם יודיע לי כבודו, כיצד מגיעים לביתו, ובינתיים אבקש ממנו שיואיל בטובו לשאת את תרמיל הכסף שלי לביתו, אינני רוצה להסתובב ברחובה של עיר עם כל כך הרבה כסף.
הסכים המארח, סחב את התרמיל, והצניעו בירכתי הבית.
את השבת בילה האורח באוירה נוחה ונעימה, וכצאת השבת הודה למארחו על האירוח. והיכן תרמילי? שאל האורח בעמדו על פתח הבית.
איזה תרמיל? שאל המארח
זה עם הכסף שמסרתי בידך להוביל לביתך. ענה האורח.
לא היו דברים מעולם, לא נמסר בידי שום כסף.
בלית ברירה הזמין האורח את מארחו לדין תורה, אצל רבינו האור החיים הקדוש.
הקשיב רבינו הקדוש לטענות שני הצדדים, ופנה אל המארח: מה דעתך על טענתו של זה?
שקר בפיו. ענה האיש. הלוואי ולא הזמנתיו לביתי.
לאחר מכן פנה רבינו הקדוש לתובע, ושאלו האם יש לך עדים שראו את מסירת התרמיל לידי המארח?
עמדנו תחת העץ בשעה שנתתי לו את כספי.
אמר לו רבינו הקדוש, אמרת עץ, מהר לך ותזמין את העץ ל'בית הדין'.
האורח שהיה לו אמונת צדיקים, האמין כי רבינו הקדוש עומד לבצע איזה מעשה נסים עם העץ, ומשום כך נחפז לצאת לכיוון העץ.
בינתיים פונה רבינו הקדוש אל הנתבע, ושואל אותו. אמור נא מהי השערתך האם כבר הגיע האיש לשם?
-ענה הנתבע: בהחלט שלא, הן מרחק רב מכאן ועד העץ.
נענה רבינו הקדוש ואמר. פיך הכשילך, לדבריך שלא מסר לך האיש שום כסף, איך תדע לשער את המרחק.
ועד שחזר הלה מן העץ עמד תרמילו בחדר הבית דין.
[ספר 'חיים שיש בהם' על מסכת אבות]
