דרך העפר המובילה למצפור אמיר עבירה לרכב פרטי. אם ממשיכים בנסיעה לרחבת החניה של האתר. אחרי הקופה נמשיך היישר לפנים על פי השילוט, המכוון לתצפית ולמסעדה הצופה על הנוף ("המרפסת"). כמה מטרים לפני המרפסת נגלה שלט כניסה גדול של קק"ל ובו מפת המסלולים והכיתוב "צוק מנרה". זהו ראש השבילים, שממנו מתחילים שני השבילים שלנו: שביל החורש ושביל סיפורי העבר.
להנחיות בטיחות לתכנון טיול ופרויקט "מטיילים עם המשפחה" לחצו: כאן
רכס הרי נפתלי הוא רכס מרהיב עשיר מאוד מבחינת הצמחייה שבו, וחלקים ניכרים ממנו מכוסים ביערות קק"ל. בשטחים שנותרו טבעיים מתקיים חורש מפותח, ובמקומות הפתוחים, שבהם אין צל כבד של חורש, עולה פריחה ססגונית בחורף ובאביב. זהו שביל טבע לכל דבר, אך קק"ל מתכננת להציב בו שילוט המספר על תולדות האזור, ומכאן שמו. אורכו לא יותר מ-900 מ', אך הוא מעט תלול ודורש קצת יותר מאמץ גופני.
עוד באתר:
תחילה נצעד בחפיפה לשביל החורש. אחרי כ-150 מ' שביל סיפורי העבר פונה ימינה ומגיע לנקודת תצפית מרהיבה, מהיפות בישראל. חובה לשבת על הספסל המוצב כאן ולהשקיף על החרמון, הנראה מכאן כל כך קרוב, על עמק ואגמון החולה. וכמובן – על חומת הרי הגולן. קריית שמונה נראית מכאן כמו כף היד ממש. לאחר ששבענו מהנוף נפנה מהקצה השמאלי של המעקה שמאלה. נדלג על כמה סלעים, נרד בגרם מדרגות ונגיע לדרך עפר. נפנה ימינה ולאחר כמה צעדים נמצא את עצמנו במצפור אמיר
שביל החורש הוא שביל קצר ונוח מאוד להליכה. אורך מסלול ההליכה כ-500 מ' ואין בו הפרשי גבהים ניכרים. מהשלט צועדים על פי הסימון כ-30 מ' ומגיעים לצומת שבילים. כאן נפנה שמאלה בעקבות חצי ההכוונה הכתומים לשביל החורש (הסעיף הימני מוביל ל"מרפסת" של אתר צוק מנרה). אנחנו עוברים בחורש ים תיכוני מפותח. האלון המצוי שולט בכיפה ומלווים אותו אלה ארצישראלית ושיחים גדולים בעלי עלים שרביטיים, הפורחים במאי בפרחים פרפרניים גדולים וצהובים.
מהשרביטים נהגו בעבר לקלוע מחצלות, אך אנחנו כמובן לא נפגע בצמח. עוד בולטת כאן קיסוסית החורש, מטפס קוצני בעל עלים דמויי לב. אנו מגיעים לגרם מדרגות עץ. לידו צומחים עצי אלון התולע. זהו עץ שכדאי לשים אליו לב. הוא הרבה פחות נפוץ מהאלון המצוי ואנו מוצאים אותו רק במקומות הרמים בישראל כגון פסגת הר מירון, המקומות הגבוהים בגולן ובחגורת היער ההררי בחרמון.
צילומים: יעקב שקולניק.
