כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ וגו', לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו:
כותב רבינו האור החיים הקדוש בפרשתינו ובכמה מקומות, יסוד עצום ועצה גדולה, להינצל מהיצר הרע. כאשר בא יצר הרע לפתות את האדם לעשות עבירה ומסביר לו בטוב טעם למה יעשה זאת ואיך זה מותר מבחינה הלכתית, לא יתחיל האדם לחשוב בכלל על הדבר, ולא יכנס עם היצר הרע למשא ומתן, כי הוא עלול להיכשל וליפול בסוף. לכן ידחה את יצר הרע מיידית, ויחליט בדעתו לסרב לעשות זאת ללא כל נימוק וסיבה.
ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוקים: 'כי יסיתך אחיך' – לשון איחוי וחיבור, שהיצר הרע מחובר לאדם מיום לידתו והוא מנסה להכשילו ולפתותו. 'לא תאבה' – בלי כל נימוק וסיבה. ולכן לא נאמר לא תרצה' – כי 'רצון' זה דבר שאדם עושה עם נימוק וסיבה, ואילו 'אבה' הוא מעשה ללא סיבה ונימוק.
ובספרו 'ראשון לציון' מפרש רבינו הקדוש בדרך זה, את הפסוק 'בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא' וזה לשון קודשו: כי ימצא אדם כי מצד יצרו ומזגו הרע יתאוה לעבירות לגזול לתאוות המורגשות, לזה אמר שלמה המלך: 'בני, אם פתוייך הוא מצד העון עצמו, כי יערב לך והוא מפתך, אל תאבה לעצת יצרך הרע, מאוס בה. כי לא יכנס במשא ומתן בענין אם טוב ואם רע, אלא בבוא אליו המחשבה ירחיקה וימאוס בה, כי אם יכנס במשא ומתן תתגבר בו תאות המחשבה להיותה מורגשת, לזה עצה הנכונה היא שימאוס בדבר בלי תת טעם, ובזה היא עצה טובה לאדם' עד כאן לשון קודשו.
עוד באתר:
ובספר 'מאור החיים' כותב תלמידו של רבינו הקדוש, וזה לשונו: 'כוונת שלמה המלך עליו השלום לרמוז לנו איך נעשה לברוח מן השטן. ואמר אם יפתך השטן לעשות חטאים, אל תבוא בויכוח עם השטן, מפני שתחילה יביאך לראות באשה, ואחר הראיה יאמר לך דבר עמה, ואחר הדיבור יביאך לדבר אחר. על כן אל תאבה לשמוע לו מעיקרא'. ובמקום אחר מוסיף על זה, שאם חווה לא היתה נכנסת בויכוח עם השטן לא היתה חוטאת באכילת עץ הדעת, ונגרם מה שנגרם.
[אור החיים פרשת ראה פרק יג פסוק ז. ראשון לציון משלי פרק א פסוק י. ספר מאור החיים' עמ' כא ועמ' לב]
